Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1929-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1929) · p. Seite 71

71 טובים שילדותה מתרוצצים כברקים׳, . יקושים ותועים* * * * * * 7 אפור בזיקים8 * כבודה בת מלך •נצבהפ היוזמזיקקים לקץ10ידוע תדע 11 * * * * מלאים ולא דקים10 מהרתה ולא איחרחד.” דבר עבדך‘1 מיקים נחלות להנחיל שיללתה להם •!קמים]16 •.!שמתה] משפטים וחוקים10 עלותך־אותם מבין ריקים17 ־ פיתתה להם פיתותי מתנוקים]18 * צפותך אותם. כולם צדיקים קבעתה להם בארבעה חקוקים10 רזים חודם20 חורזים חרוזי עשרה ענקים21 . שור וצפה בה רחבת עוללים20 תאסוף חסידי משמרות ומוכת נופלת תקים Ich notiere noch folgende Kleinigkeiten: Nr. 11 Ia Z. lb ist, wie die* Punktation zeigt, השיב zu lesen und demgemäß zu übersetzen. — Nr. 12 III אבן בעלי אספות macht dem Herausgeber Schwierigkeiten (Uebersetzung 8* Anm. 2). Der Pajtan denkt an Gen 293, wo האבן nach Gen. r. z. St. (ed. Theodor 80'72 ff•) auf das סנה-רין, בית דין הגדול und auf den מופלא ב-ד zu deuten ist. Demnach ist אבן hier Sanhedrin. — Ebd. lila letztes Wort איומחך ist eine jn der Pijjutsprache sehr häufige Bezeichnung Israels nach Hl 64, 10; vgl. Himmel sehn“ entspricht nicht dem Text. Es muß heißen: ,,Dein Haupthaar und deine Fahnen (= Scharen) sehend, (waren sie) frohlockend“. Zur Sache vgl. Mechilta zu Ex 15.>: מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים. וכו-. . ß Vgl. Schir. r. 5*: ,מה חולה זו מצפה לרפואה. כך הדור שבמצרים מצפה לגאולה daher bedeutet פרקים die festgesetzte Zeit der Erlösung, wie im Kalirschen Pijjut zu ש׳ החדש (Baers Siddur 704): 8״ .הנה זה בא לפרקים. Die von׳ Liebe kranke betet um die Zeit der Erlösung“. 4 Vgl. Nahum 25. Israel verließ Aegypten in größter Eile: ,,blitzschnell“, vgl. Ex 1233. , 7 Ex 143: נבוכים; ebd. סגר עליהם המדבר. 8 Das geht wohl auf Psalm 68ל zurück: מוציא אסירים בכושרות. Der Satz wird im Midr. Tehillim (ed. Buber 316) auf den Auszug aus Aegypten angewandt: ישראל שהיו אסורים במצרים וכר. 9 So ist statt וצבה (das Weinberg, S. 11* Anm. 10, nicht zu erklären vermag) nach Psalm 45I0 zu lesen. L0 Ex. 1241 und die Pessah-Haggada: שהקביה חשב את הקץ וכר. 11 Gen 1513 (Kahle): 400 bzw. 430 Jahre. 12 Gen 1514und Ex 321. — 11—12sind zu übersetzen: ,,Die geehrte Königs^ tocliter stand — da sie g:eläutert waren — am Ende des ,,Wissen sollst du“ voll und nicht leer.“ 33 Ex■12«. בעצם היום הזה dazu Mechilta (ed. Ven. 7a): מניד שמכיון שהזמן הגיע לא עכבן הכתוב כהרף עין. 14 Abraham, dem das Versprechen gegeben wurde. 15 Jedenfalls ist בזת מצרים (Mechilta 18a unten) gemeint. Deshalb glaube ich, am Ende des Verses קמים zu ergänzen; also: ,,....um ihnen Erbteile erben zu lassen, gäbest du ihnen die Feinde als Beute“. 16 Ex 1525. ־ 17 Die Aegypter. 18 Es ist nicht die Thora gemeint (Kahle), sondern das Manna, von dem Ex 16 erzählt und dessen süßer Geschmack V. 31 hervorgehoben wird. 19 ״Du hast ihnen festgesetzt (den Sabbat) mit vier Festgesetzen/‘ Gemeint sind die ״vier Ellen“, die in der Mechilta zu Ex 1529 aus dem Schriftworfc abgeleitet werden. 20 Dies hängt nicht mit dem vorangehenden Satz zusammen; es bezieht sich auf die Offenbarung am Sinaj: ,,Sie schauten die Geheimnisse (der Offen■־, barung)“. 21 Die Zahl 10 bezieht sich zweifellos auf die 10 Gebote. חורז ist ein wohlbekannter Terminus für die Aneinanderreihung von Bibelstellen (vgl. Bacher, Die Proömien der alten jüd. Homilie, S. 9 ff. und s. bes. Schir rabba 110 § 2). Der Pajtan sagt: Israel, das die göttlichen Geheimnisse geschaut, reihte die Zehngebote gleich den Perlen eines kostbaren Halsschmuckes aneinander. 22 Hohl. 130 צוארף בחרוזים wird im Midrasch auf die Schulkinder bezögen: אלו התינוקות. Der Pajtan betet, Gott möge auf ein an Kindern reiches Israel hi ri unters eh auen.