Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1927-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1927) · p. Seite 57

problematischen Wert besitzen. Wie sehr ihm dies Werk am Herzen lag, erhellt daraus, daß er noch 1819 nach Berlin gehen wollte, weil ihm in Brody und Tarnopol die nötigen Behelfe oder auch die nötige Atmosphäre fehlte1. Die festen Pole von Levins Wirksamkeit in Polen waren Mikolaj ow־Mi§dzyborz samt den gelegentlichen Residenzen des Fürstenpaares: Pulawy, Warschau und Sieniawa, wo er demselben Yorträge über Mathematik und Sprachen hielt, — sowie auch Brody und Tarnopol, Hier lebte er als Kleinrentner und inoffizieller Leiter sämtlicher Haskalaunternehmungen. Die Mittel dazu lieferten ihm nebst den festen Zuschüssen des Fürsten, häufige Berufungen in die Häuser jüdisch-russischer Magnaten zur Vervollständigung der Ausbildung der Söhne oder auch Schwiegersöhne des Hauses2. Mendel Levins Ideal als Mensch und Schriftsteller war weder sein Freund und Gönner Moses Mendelsohn, der deutsche Maskil, noch sein Landsmann Israel Zamo£c, der originalstevische Maskil, — nein, sein Ideal war kein noch so geschickter, verdienter Schriftsteiler, — sein Ideal war ein großer ]Bürger, ein Mann der Tat, bei dem zuerst die erlösende Tat, dann das kluge Wort zu seinem Rechte gelangte: sein großer Zeitgenosse, der größte Bürger seines Vaterlandes, Benjamin Franklin. Selbstverständlich sollte dieser Franklin des Ghettos, der als Jude und Pole des erlöschenden AVIII. Jh. aller Entwicklungsmöglichkeiten beraubt war, nie seinem Urmuster gleichkommen. Schon sein erstes größeres Werk דפיאת העם, dem das in Berlin 1789 gedruckte Werk מודע לבינה Moda la Bina3 allem Anschein nach, als Prolegomena dienen sollten, sollte eine rettende Tat für seine jüdisch-polnische Glaubensbrüder werden. Das ספל רפואת העם war geradezu als die buchgewordene medizinische Fakultät im kleinen gedacht4. Und wahrlich, eine wirkliche vollständige medizinische Fakultät wird mit kaum größerem Auf wände an Geist., Geduld und Tatkraft zustande gebracht, als das unscheinbare, auf Löschpapier in 1 I. Weinlos, I. c. Haolam Nr. 40, 1925, S. 840. 2 Briefe an S. Veit in Berlin, zit. v. J. Weinlös: Haolam Nr. 40, 1925, S. 800; S. J. Fiinn: Sefa-Lenemanym, S. 140. 3 Muster und Proben aus: a) אגרות ההבמה, Sieben Briefe über verschiedene Wissenschaften; b) רפואת העם, Populäre Medizin. Anweisung über leichte ־ Heilung gewisser Krankheiten von Tisot, enthält M. Mendelssohns Empfehlung, Inhaltsangabe des ganzen Werkes und Uebersetzung der ersten 4 Abschnitte desselben. ספד רפואת העם. מאת ההכם המפורסם בשמו טיפאט מארץ שודיץ אכיר הרופאים 4 בדורינו והוא חיבור נחמד וקל להבין ולרפאות רוב החלאים המהלכים היותר מסוכנים והיותר שכיחים בין המון העם עפ״י* הרגל הלכה ומעשר, מתוך חיבור זה בלבד. זה החיבור יצא לאור פעם ראשנה בשנת תק״כא בלשין צרפת ואת״ב נתפשט טבעי בכל העולם והעתיקוהו ללשון איטאליאני ספרד ובדיטאניאה האלאנדי והונגריא אשכנז דענימארק שוועדין רוסיא ופולין. ונדפס ונשנה מאז יותר מששים פעמים .ועתה נעתק. ללשדנינו הקדושה לתועלות בית ישראל ובפרט לאחינו בית ישראל הגרים בארץ פולין והכל בלשון קל ונוח-לת״ח העוסקים בגפ״ת ופוסקים וכל מי שחשקה נפשו לקיים מצות ביקור חולים שיש בו פיקוד. נפש וישראל יגמור את החבור הזה ואדרב ירגיל את עצמו בבתי החולים וישגיח עליהם בפי המבואר כאן עד שיאורו עיניו לסדר לו הדברים בבירור טל פי הראיה ואז יכול להתח־ל אחת אחת! לשמור ולעשות בעסקי הרפואות עצמן הקל הקל תחילה והש״י יצלים בידו♦ ערלובט צו.דרקין רען פערציטען יוליוס תשיצד פאן טארין ק״ק גו5ר?יאלשראפז בדפוס היה הרבני אוהירר מרדכי רבין שטיין כשנת תקנ״ד פ״ק זלקווא*