Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1927-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1927) · p. Seite 51

51 אין לו תאוה,6־ ולים #כלו T s י 1 יעז-לו מוצא ־5׳ r כי כל־נמצא ו * 7 צופי הדוד"24 י* T 1 V רועז יגון עם ונעים ד'ךו אןז מעבדיו עליו מכוח.,2 T T וז פצע הוסיף וכאב בגדו : ״ t באעזר נודו T f ~ סוח־ חוה;28 ״ T ולעוון #ירי הן בכתבי מצפון לבי - גזעו נכוה - ובאעז כנד : } ״ V V מזקין עזרעזו אם עץ אהב אתו הרוה, כי עב חעוקי דורי יפרח, XI• מריח מי לעץ תקוה. — 0 חסד כי יעז לעעוות מגדי *! •וי* אולי יעזוב ז כל־עת נאוה;30 עדות דודי או יתי — אס (יטיב לי מועזבות #לוה, ן 1 * צלעותי לו - * - .יבחר - בינות יגור באעזד T ** ג v רק מתאוה.1* 1 - i ־ T מכתב ידו T i אליו תתאו, ״ Ti• T .אכן נפשי 2 (56). Al-Tabbän an Moses ibn Esra. עוין התוה?32 על־־מצחי תו ־ -.׳*#• ז תוכחת עור, T - “ מה אשיב על T T ־־ יעז לי תקוה?33 » ״ * C י T איןי כחדו־ .נפעזי תחרד — אם במפרד T J erklärt. Da nach unserem Gedichte MiE nur drei Bedeutungen des Verb: שדה kennt, empfiehlt es sich, auch im Tarschisch-Vers •ולו שוד im Sinne von ,,ihm gleichen“ zu erklären (vgl. Ahr. ibn Esra zu שויתי ודוממתי, Ps I31g): ,,Jeder Baum trägt seine Frucht; sie verleugnet ihn (den Baum, aus dem sie hervorgegangen) nicht, denn sie gleicht ihm (in Schönheit und Güte)“ ־— eine Variante zu Jehuda ha-Levis: ועל שרש —אמת — תעיד תנובה; vgl. meine Anmerkungen zum Diwan Jeh. ha-Levis, I S. 10, II S. 33. Die ganz unmögliche Erklärung Saul Josephs, משבצת התרשיש S. 137, bedarf wohl keiner ausführlichen Widerlegung. 25 Vgl. Hiob 281י der Dichter scheint aber mit מוצא den Ausgang, das Ende, die letzte Grenze des Daseins bezeichnen zu wollen, parallel zu •תאור (Grenze, nach Gen 4926); ähnlich Tarschisch S. 48 (I, 259): התור« לכל שבל זמן תה אך 1 ל״ה לשכלו ממצוא תאיה. 26 Seine Handlungen und seine Freundschaft sind Gift für den Kummer (sie töten ihn) und versüßen die Freude. Näher liegt die Erklärung: sie sind Gift des Kummers, wenn man sie vermißt (infolge seines Fernseins), und Honig der Freude, wenn man sie genießen kann (wenn er anwesend ist), aber der folgende Vers, mit באשר eingeleitet, schließt sich nach der ersten Erklärung besser an. 27 Treulosigkeit und Trennung — eine Rißwunde, zu der eine Brandwunde hinzugefügt wurde, d. h. ein doppelter Schmerz. — פצע, O: פצעו. 28 Die Sprache meines Liedes verrät das Geheimnis meines Herzens, die Liebe zum Freunde; vgl. Diwän Jeh. ha-Levis, I Anm. S. 287. 29 Vers 15—17: vgl. Hiob 147—9; Jes 43, — — .הזקין - אשר הזקין ישוב, Vorn. מנדי — \שייב H: חסד — .(פריי .1) פדי, das. חסדו. 30 Vgl. Zeph 112. Ob Gutes oder Schlechtes — alles, was für meinen Freund zeugt (von ihm kommt und mir Kunde von ihm bringt) ist mir lieh. — ייטיב, h: או — .יטב, das.: אראם. 31 Er mag weilen, wo er will — immer wohnt er in meinem Herzen, meine Seele aber, die sich nach ihm sehnt, will wenigstens ein Schreiben von ihm sehen. Zu Vers 20 vgl. Gabirol (Bialik-Rabnizki I Nr. 27 Z. 11—12) תתאר — .מיר :0 ,יגור — .לך שלום שכן צפון וימין 1 במקום נאמן תשלן בחבי, H: .תתאב ־—’ In O sind die letzten zwei Verse umgestellt (erst אק, dann יגור). 32 Vgl. Hab Ez 94. 33 Ruth 2V — Tito und חרוז, Prosa und gebundene Rede, Gedicht, wie, bei Dunasch; vgl. meine Studien zu den Dichtungen Jeh. ha-Levis S. 13, Anmerk. 4♦