Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1927-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1927) · p. Seite 46

46 auf die Erde gefallenen Brief offenbart wurde1. Der Verfasser des ישתבח Gebetes ist Salomon2. Die Aussprache חי העולמים wird mißbilligt, und nur die von חי העולמים als die einzig richtige anerkannt3. Das Kaddisch wurde von den Männern der großen Synode verfaßt. Nach der Erklärung eines Gaons wird נחמתא aramäisch gesagt, damit die Engel, die nicht aramäisch sprechen, es nicht verstehen4. Joshua verfaßte das Alenugebet, als er in Jericho eingezogen ist, und dort die Götzen sah5. Wir haben bereits an einer andern Stelle auf eine Kritik der französischen Lehrer an deutschen Minhagim hingewiesen (s. R. E. J. 76 (1923) S. 118), hier sei im Zusammenhänge mit unserem Kabbalisten auf eine Kritik der deutschen Hasidim an der Liturgie der französischen und englischen Juden besprochen. Teile derselben wurden bereits von Joseph Perles (MGWJ 1876, 372 f.) und A. Neubauer (JQR. VI, 352, vgl. auch Kaufmann ibid V. 13) veröffentlicht. Der Stil und der scharfe Ton der Kritik unseres Verfassers ist ähnlich der deutschen Hasidim. Einige Proben aus MS. Harley 5529, 14a, mögen unsere Behauptung bestätigen. Der Verfasser rügt die Franzosen, die כן תחונינו ותלמדינו in der Amidah (Benediktion אתה חונן) hinzufügen, und sagt: ולדברי הצרפתים מוסיפים מדעתט כן תחונינו ותלמדינו גם כזה אין רוח חכמים נוחה בהם שהרי. נעלם מעיניהם וטחו עיניהם 'מראות מהשכתב החסיד. Die Hinzufügung von גואלינו יי צבאות und die Zurückweisung des Brauches ist bereits durch den von Neubauer veröffentlichten Text bekannt; Derselbe lautet: גם בוה שנו הצרפתים שמוסיפים ואומרים. In einem Aufruf an die französischen und englischen Juden sagt der Schreiber: שימו על לב אנשי צרפת ואיי הים ששקר בימינכם ובשמאלכם שאתם בודים מלבבכם ומוסיפים כמה תיבות בתפלתכם אשר לא עלתה על לבם של חסידים הראשונים 14) אשר תקנו לנו התפלה במקום הקרבנות B). Damit ist die von J. Perles kopierte Stelle aus MS. München zu vergleichen: ולא ישמע אל הצרפתים ואל אנשי איי הים שמוסיפים כמה וכמה תיבות כי אין רוח וחבטה בהם. Ferner die Bemerkung Davids in unserem Manuskript (4 B) בשביל שראיתי אנשי העולם הם טועין ושוגגין בתפלתם בכמה 1 MS. 16 a. כי אנשי כנו־דג לא תקנוה אלא חכמי המחקר ובעלי תישיד./קבלו כך ממסורת הברית ופתקא נפל מן השמים. lieber Himnielsbriefe vergleiche die Arbeit von R. Stubbe. Der Himmelsbrief. Ein Beitrag zur allgemeinen Religionsgeschickte, Tübingen 1918. Zum Abschnitt über den Himmelsbrief im Jdtm. 'S. 34 ist zu bemerken, daß im Talmud von einem Buche, das Gott an Adam sandte (b. AZ. 6a) nicht die Rede ist. Hingegen sind zu verzeichnen der Himmelsbrief am Schlüsse der Responsa פרשת מרדכי, ferner in der Geschichte des R. Samuel ben Kalonymos, REJ. 49, 233; 72, 9; in der Biographie des Baal Shem Tob, von Michael Levi Rodkinson 140 ff., die Responsa vom Himmel des R. Jacob Haievy, siehe H. B. 14, 122. 2 P. 21 B, vergleiche Kolbo 120., MS. Adler 1223, 17 B verfaßt von Ezra, Orhoth Hayim Nr. 36, 6 d, Ms. Brit. Mus. 1054, 25 c, Zunz, Ltg, S. 12. 3f S. 4 B לכן אותן האומר׳ חי העולמים טעות גדול כי חי הוא חוץ מ! העולמים - אבל האומר חי העולמים הוא מחבר חמדות ,שחם חבמיז ובינה בייחוד אחד לכן צריך לומד חי העולמים vergleiche Tanja 17, MGWJ 1893, 263, Pinsker, לקוטיי קדמניות p. קב״ה, MGWJ 1876, 376, und Marmorstein, שכלים in der Blau Festschrift, Wien 1926, S. 262—:263. 4 S: 22 a über נחמתא siehe Kolbo § 7, Kerem Hemed III, 47, MGWJ 1893, 266, Jeschurum (Kobak) IV, 103, Ozar hasaphruth III, 87, Haparnes § 423. 5 S. 82 a cf. MS. British Museum Nr. 1054, 256 f, 253 § תשבייץ.