Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1921-01-01 · Heft 1-3 (Januar 1921) · p. Seite 89

Randglossen z. d. Aufsatze v. Klein: ״Zur Ortsnamenkunde Palästinas׳89 .״ 8. ר' יצחק דהבן (S. 126) ist identisch, mit יצחק דיהבא in j Beza I,60d: יצחק דיהבא שאל לד' מהגן, Ginzberg 172: דהבה; vgl. jedoch יוחנן בן דה באי. 4. בית צריפה (S. 18L): Die Kamilie בית צריפה Edj. YI11,7, jKidd_ IV,60d בני צריפה, vom Ostjordanlande, war kein ״piiesfcerliches“1), sondern ein familienreines Laiengeschlecht. Da ist min ein Grund weniger in צריפה den Abstammungsort der Familie zu suchen. Ebensowenig waren die בית צפריא (so, s. unten), Arak 11,4, Priester: sie waren bloß familiemein, משיאין לכהונה, und stammten, wie R. Jose ausdiäcklich bezeugt, ״aus Emmaus“ ומאמאום היו, so daß man schwerlich צפריא als Leute von צ׳ aaüässen könnte (Lewy IV 213: ביר־* ציפרא. Stadtname!). צפוריה , wie K. zitiert, steht übrigens in. keinem mir bekannten Text. Die Mischne Editionen haben בית צפריא, altere Drucke und Ms״. Berlin צפריה, ed. pr. und Ms. Kautmann צפרייה, Lowe ציפרייה, Parma ציפרייא; b. ציפרא, Ms. M. und RG. ציפריא, Raschi צפריא; b. Suk. 51a ציפריא; Tos I 15 ציפרייא: ein aramäischer PJ. von ״ צפראVogel‘1 und nicht n. gent. von צפורי . Was nun den Namen des Vaters des Schriftgelehrten Juda b. Zariphaj, Antiq. XVII, 6,2 (Sc/pr/p 7.100, cDapisatoo2) betrifft, so ist keineswegs die Überlieferung von Bj. I, 33,2 Sexcptrpoioo, Ss1u«pspcioa■ vorzuziehen. Jener Schiiftgelehrte ist nämlich höchstwahrscheinlich identisch mit jenem יהודה בן דורתאי bPes. 70ס, der sich mit seinem Sohne nach dem Süden דרום zurückgezogen haben soll: י־תביא יהודה בן ־דורתא• פירש הוא וד־רתא־־ בנו והלך וישב לו בדרום אמר אבם יבא *יהו ויאמר להם לישר* .־מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו תמהני על שני גדולי הדור שמע־ה ואבטליון 2 שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להם לישראל חגיגה דוהה את השבת) Od sich Juda in den (letzten) Tagen des Schemaja und Abtalion wegen dem Streit über Chagiga zurückgezogen habe, oder aber etwas später, um den Verfolgungen Herodes zu entgehen3)^ sei dahingestellt: die Identität der Namen jedoch scheint mir sicher zu sein, wenn auch dessen Lesung unsicher ist. Alte Drucke und Ms. Oxf. haben דורתאי) דורתי Raschi, und danach in den Drucken vom RSL. korrigiert), Ms. M.די) דודיתי aus n korrigiert) — דודתי, RCH. דירתי נ) Der ]Fehler auch bei Büchler, Festschrift Schwarz, 188. 2) R. Aschi b.Pes. ibid. nennt sie פרושים, RCÜ האי טעמא דפרושים הוא«. Ob nicht .hier der Name $5 פרישיp-.0«t, vgl. תחמה בן פרישה, steckt? 3) Josephus, Antiq XVil 6,4 erzählt bloß, daß Herodes den Matthias ״mit einigen seiner Genossen“ (zctl äv&pcu; &x tu3v sxaimpv cox&ü) verbrennen ließ, schweigt aber von Juda, Bj I, 33,4, der all״ gemein von der Veibiennnng der SchrLftgeiehrten (aua totQ ao<pt3Ta1<;}> spricht, wild daher weniger genau sein. \