Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 1 · p. Seite 83

Die »Wortvertauschungen« im Kitäb al-Lum.a‘ etc. 83 ויאמר הגאון כי כמוהו הגוי גם צדיק (כראשי כי ד׳)1), ובאיזה עמודי התורה נתלה המהביל2 3) להחליף מלה במלה ואמר כי ההר תחת העם (שמות י״ט י״ב>*)׳ גם וזה הדבר (יהושע ה׳ ד׳) תחת העם, ויהי ביום השביעי (שופטים י״ד, ט״ס תחת הרביעי, דויד4 *) השביעי (ד״ה א׳ ב׳ ט״ס תחת השמיני ואחרים רבים, וכבר פרשתים כלם בלי חלוף6), וספרו ראוי Im gK., z. St. hingegen wird hier angemerkt (Ed. .להשרף6) אמר הגאון כי לעם נכרי כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי:(Netter, p. 91 b גם צדיק תהרג(בראש׳ כ׳ די), וזה לא יתכן שיאמר על היחיד באחת הלשונות, כי נכון הוא שיאמר ויאמר ישראל, כי הוא שם הטין הכולל, כמו ויאמר מצרים, רק להיות שם7) שטעמו כלל כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד, ופי׳ הגוי גם צדיק שם מפורש כי הבאת עלי ועל ,ממלכתי חטאה גדולה (בראשי׳ כ׳ ט׳)8) *) Vgl. oben Nr. 2. 2} Ausg. המבהיל (sic!) vgl. Jahrg, 53, S. 711, Anm. 3. 3) Vgl. oben Nr. 6. 4) Ausg. דור (sic!). 6) Vgl. Zachöth, p. 72 a f, 6) Vgl. iEEP., p. 3S9 f. 7) Ausg. (sic!). 8) Kirchheim, a. a. O., p. 177, Anm. 1, bat die Erkl. lEsras hier mißverstanden, denn nicht daß der Vater nur einem Israeliten seine Tochter verkaufen darf, will iE. hier zum Ausdrucke bringen, sondern daß wir das kollektivische עם niemals auf einen Einzelnen beziehen können. Angliedernd hieran möge die grundsätzliche Ansicht Ibn Esra’s, die er im kIC, p. 57, zu unserem Verse in Bezug auf Stellen entwickelt, wo Ibn Jasüs eine »Wortvertauschung« vorschlägt, einen Platz finden, wobei gleich hier bemerkt sei, daß dieser von IE. hier dargelegte Grundsatz nur an wenigen Stellen Geltung beanspruchen wird können. Für die meisten der hier behandelten 84 Stellen wird es wohl bei dem Jahrg«, 53, S. 716, Anm. 2 Gesagten, sein Bewenden haben müssen. ואני אומר כלל בי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו ברמות אסמכתא והעיקר ידעוהו, במו וירש אותה (במדבר כ״ן, י״א), כי■ היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפשוק להיות ב טו ובר, בי כל ישראל ידע פירוש הפשוק שהוא כמשמעו ופשוטו, בי לא יתבן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון והוא רוצה לומר הפך הדבר לתת נחלת שמעון לראובן, והעד שכתוב ואם אין אחים לאביו, והנה אין לא טעם, בי מה. טעם לאמר ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את גחלת אשתו לו, ועוד לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו, והנכון שהפסוק הוא בפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה, ובן והיה הבכור אשר 6*