Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 1 · p. Seite 41

Der Stfre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. erfolgter Verwarnung von Seiten des יבם und ארוס und Übertretung derselben. Das. s. 175, z. 5 1. בתת st. בחת. Das. s. 179, z, 5 ,מה ת״ל אשד. Mg. hat ,אישה אישד, .1 אשד אשד Das. S, 182, Z. 1. Vgl. noch Maim. Buch d. Ges. Geb. 52. Das. zu ר״י הגלילי אומר וכו׳, vgl. Sifre 153: לאסור אסר על נפשו על נפשו הוא אוסר וא״נו אוסר על אחרים. Was darauf folgt ist korrumpiert und muß ungefähr so lauten: שהיה בדין ומה אם במקום שאינו מפר נדרי עצמו הרי הוא אוסר עליו נדרים מקום שמפר נדרי אשתו אינו דין שיאסור עליה נדרים ת״ל לאסור אסר על נפשו וכו׳. Das. S. 183. Zu הגומר בלב vgl. Sifre a. a. O. קבל עליו בנדר ושבועה וכו׳. Das. S. 406, Anm. 2 1. רשות st. ,מצוד. Das. S. 418, Z. 3 nach ת״ל המקריב ist המקריב ausgefallen. Das. Anm. 2. Es ist wohl nur die Erklärung richtig, wonach ,לרבות את האיל וכו soviel ist wie שלמה מבשל לה. Das. Zu ונתן על כפי הנויר והניף וכו׳, vgl RABD. Sifra ed. Weiß 42 b, Hoffmann, Einleitung in die hal. Midr. 92. Das. S. 424. Vgl. Jalkut Hammachiri zu Ps. S. 190. Das. S. 425, Anm. 1. Vgl. noch Sifre Deut. 62. Das. S. 583, Z. 1 nach אחד ist מן השוורים ausgefallen. Das. S. 585, Z. 6 1. אני st. אנו. Das. Anm, 8. Der Sinn der Stelle scheint zu sein, daß durch ויהי ביום כלות משה nur so viel erwiesen ist, daß חנוכת המובח nicht am ersten Tag der Milluim war, nicht aber, daß dieselbe am letzten begann. Durch אחלי המשח אותו V. 88 bleibt die Sache noch immer in der Schwebe, denn אחרי könnte bedeuten viel später. Erst durch ביום המשח אותו u. ויהי ביום כלות ist der Zeitpunkt genau fixirt als der letzte der Milluim. Das. S. 586, Z. 12 nach מסתלקת ist ausgefallen מן הארק. Zu שלש נמדות vgl. Sifre Deut. Ende. Jahrg. 51, S. 42, Z. 12 erg. לו nach נאמרו. Das. S. 44, Anm. 6 zum Sprachgebrauch von כיון, vgl. noch jer. 56 מעשר שני b. Das, S. 45, Z. 12 Anst. אם לומד ist wohl richtiger אם לומר. Das. S. 50, Z. 12. Auch Jalkut hat לא יהיו wie Mg. Das. Z. 13 לפי שס חצוצרות כסף וכל. Der Text bleibt nach allen LA. dennoch unverständlich. Nach der von SR. angeführten LA. לכנוס אחרים würde die Stelle besagen, daß die חצוצרות nicht Anderen außer Mose zum Gebrauche dienen werden, wie dies Menachot 28 b aus dem doppelten לך abgeleitet wird. Aber danach müßte der Text ganz anders lauten. Das. S. 53, Z. 13 soll es heißen: ראשי חדשיכם אלו ר״ה בראשי.