Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 1 · p. Seite 33

33 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. (י״א ל״ג> 0ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה יכול כן היה שטו מקודם אמ׳ כי שם קברו את העם המתאוים משאירע היה נקרא לא■.ק היה שמו מקורם. ני״א ל״רס 0מקברות התאוה נסעו העם חצרות זו היתה בשעה שנצטרעה מרים מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהם בשביל מרים1), הרק אך במשה דבר י״י Zu S. 334 nach *על אודות האשד. הכושית וכי כושית היתד. והלא מדינית היית אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך היתד. צפורה ניכרת במראיה ובמעשיה מכל הנשים וכן הוא אומר שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני (תהלים ז׳ א׳) וכי כושי היה שאול והלא משבט בנימין היה אלא מה כושי ניכר בטראיו מכל הבריות כך היה שאול ניכר במראיו ובמעשיו מכל ישרי וכן הוא אומר וישמע עבד מלך הכושי (ירמיה ל״ח ז׳) וכי כושי היה ברוך בן נריה אלא מה כושי ניכר במראיו מכל הבריות כך ברוך בן נרייה היה ניכר במראיו ובמעשיו. מכל ישר׳ וכן הוא אומר הלא כבני כושיים אתם לי בני ישר׳ נאם י״י געמוס ט׳ ז׳) וכי כושים הם ישר׳ אלא מה כושי ניכר בטראיו מכל הבריות כך היו ישר׳ ניכרין באהבתם מכל האומות לפני המקום2). lieber Ursprung und Charakter des S.s. Der S.s., von den Alten auch ספרי של פנים שניים und וישלחו זוטא genannt, von Maimuni im Buch der Gesetze häufig als Mech. citiert, einmal auch näher als Mech. di Rabbi Ismael bezeichnet, weist mancherlei beachtenswerte Eigentümlichkeiten auf. Er wird in den talmudischen Quellen äußerst selten zitiert und zumeist nicht in wörtlicher Übereinstimmung mit dem uns vorliegenden Text, vgl. beispielsweise zu 27, 1 (Jahrg. 53) S. 329 und Jer. Berachot 14d, zu 15, 32 und Babli Baba b. 119 b, zu 27,22 das. S. 335 und Joma 73, zu 35, 12 das. S. 657 und Sanhedrin 73 b, S. 662 und Ketubbot 30 b, S. 662 u. Jer. Makkot 31 d. Man scheint also in den Lehrhäusern sich wenig mit S.s. befaßt zu haben. Wie aus dem Verzeichnis der 0 Vgl. Ende des Abschnittes Sifre hier u. 106., Mech. Beschällach Abschn. 3, RSBM. hier, SR. Ende des Abschnitts. 2) Sifre 99. Moed k, 16 b שוחר טוב c. 7. Monatsschrift 54. Jahrgang. 3