Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1910-01-01 · Heft 1 · p. Seite 32

32 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. כלאם אסרם מקים ובקולרים ולא1) כמות שהוא אומר בירמיהו ונתתם אותו אל כית הכלא (ירמיה ל״ז י״ה). °ר־א אדני משה כלאם מיהושע למדנו מורא רכך כמורא שמים שאמר לטשה רבי כשם שהקב״ה מכלה את המורדים אף אתה כלה אותם וכן את מוצא בגיחזי כשאמר לו רבו קח משענתי בידיך ולך (מלכים ב׳ ד כ״ט> התהיל מסתמך והולך על מקלו פגעו בו בני אדם אמרו לו לאיכן אתה הולך אמר להן להחיות את המת אמרו לו והלא הקב״ה שממית ומחיה .(2אמר להן אף רבי ממית ומחיה (י״א כ״ט) 0ויאמר לו משה המקנא אתה לי אמר לו משה יהושע סבור את שאני מקנא בך אליאי כל ישי כיצא בך אלואי בני כיוצא בך וטי יתן בל עם י״י נביאים. (י״א לי) 0ויאסף משה אל הטחנה הוא וזקני יש׳ מלמד שלא הביא המקום עליהם מכה ער שנכנסו צדיקים למחנה. (י״א ל״א) 0ורוח נסע מאת י״י ויגז שלוים מן הים מלמד שהיה עולה מן הים כמין גזי צמר ונרטשת על גבי הטחנה וי״א שהרגה בירידתה יתר ממה שהרגה באכילתה,• Zu S. 172 nach .לצדיקים לעתיד לבוא (י״א ל׳ב) 0ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה אמרו העצלים והחגרים והקטנים שבהן לקטו מאה כור. וישטחו להם שטו׳ סכימת המתנה ■ר׳ יהושע בן קרחה אומר א״ת שטוח אלא שחוט מגיד שהיא טעונה שחיטה אמר לו ר׳ יוסי מיכן אתה למד שירד להם דבר הנטען שחיטה והלא ככר ■נאמר ויטטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים, עוף כנף (תהלים ע״ח כ״ס מגיד שהיא טעונה שחיטה אלא מה ת״ל שטוח שירד להן משטוחי משטוהי מלמד שעשאוהו טשטוחים משטוחים סביבות הטחנה. (י״א ליס 0הבשר עדנו בין שניהם כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה אמרו רשע שבהן אכל נרתז מיד כשר שבהן נרתז לאהר שלשים יום3). ואף י״י חרה בעם ויך י״י בעם מכה רבה מאד מלמד שלא הביא עליהם המקום מכה קשה כיוצא בה משעה שיצאו ממצרים שני לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלהים יעלה בהם (תהלים ע״ח ל,). ף Scheint ein Fehler zu sein. Vielleicht ist ודאי zu lesen, d. h. buchstäblich gegen eine Ansicht, welche das Wort in übertragenem Sinne erklärte. *) Mech. Beschall, אבות דרע ,מס׳ דעמלק פיא, S. 43. *) Vgl. oben S. 80, Anm. 3.