Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 1 · p. Seite 78

78 Die Stellung des Simon Daran in der jiid. Religionsphilos. werden mitunter über den Frommen auch Leiden verhängt, um dadurch seinen Lohn in der künftigen Welt zu erhöhen, und das sollen die Leiden sein, die von unseren alten Weisen als Zeugnisse der göttlichen Liebe bezeichnet werden1). Dieser Ansicht wäre jedoch nur dann zuzustimmen, wenn sie auf Tradition beruht Sonst läßt sich gegen sie der Einwand erheben, daß auch nach der Lehre des Talmud (Sabbat fol. 55a) über den Menschen kein Leid ohne Sünde verhängt wird. Als Leiden, die der Liebe Gottes entspringen, sind aber solche Leiden anzusehen, die es verhüten sollen, daß der Fromme noch mehr in die Gewalt der Sünde gerät, oder die ihn vor der Versuchung zur Sünde schützen sollen. 4. Die angeblichen Obel, die den Frommen betreffen, sind oft eine Wohltat für ihn, indem sie dazu dienen, ihn vor größeren Übeln zu bewahren2). 5. Die Leiden des Frommen können ihren Grund auch in der Sündhaftigkeit seiner Zeit haben und eine Strafe dafür sein, daß er die Anderen von der Sünde nicht zurückgehalten hat3). 6. Sie können auch von den Sünden seiner Vorfahren herrühren. Ist z. B. über die Väter um ihrer Sünden willen die Strafe der Verbannung verhängt worden, so müssen auch die in der Verbannung geborenen Kinder darunter leiden, wenn ihr Verdienst nicht groß genug ist, daß sie um dieses Verdienstes willen aus der Verbannung ששכח עונותיו י * ווה דרמה למי שהליה לחבידו אלף זח והמלוה נתחסד עס .הלוה והאריך לו זמן פרעון, וכל כך איך חומן עד ששבח הלוה את חובו והד *) E. Hk. das. Vgl. Saadja, Ennmot V, S. 87, VI, S. 100. Albo das., $. 188b: והאופן השנית מן היסורין הבאין כפי הסבה הרביעית הוא לפי דעת הקדום המפורסם באומה והוא דעת הגאון ז״ל, שאמי שבבר ידעי אל דזאדם וזה המין מן היסררין הן das. S.189b יסורין בלי עין כלל, והן הנקדא־ן יסורין של אהבת עקר יסורץ של אהבה שהזכירו הגאונים ז״ל, והן הקב״ה מ£יד אהבתו •אח ה*דיק מביא יסורין עליו להרבות שכרו וכר* 2) E. Hk. das., Albo das,״ S. 187b: ,וכן אפשר להבחיש הנשוא שמה שיחשבוהו רע אינו רע, שפעמים יבא לאדם רע מועט! להציל אותו מרע מרובה ובי׳• 3) Ev Hk*, das״ A!:qo das., S, 187 b: ופעם ג״ב יחולו רעות על הצדיק בעבור כללות האומה על צד העונש, שיחשב לו למרי כשלא יבקש רחמים על בני דורו ובר.