Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 1 · p. Seite 72

72 Die Stellung des Simon Duran in der jüd. Religionsphilos. ihre Nahrung im Sommer zu sammeln; sie versteht es, das Weizenkorn zu spalten, damit es nicht durch den Regen zum Keimen gebracht werde1). II, 3. Wie bei den Pflanzen und Tieren das Walten der göttlichen Vorsehung durch Vermittlung der Natur und der wirkenden Intelligenz als der näheren Ur- Sachen auf die Er h al tu n g d e r G att u n g gerichtet ist, so erstreckt sie sich beim Menschen auf die einzelnen Individu en, denn in der Menschenwelt hat das durch seine Vernunftkraft zur Fortdauer bestimmte Individuum dieselbe Bedeutung wie die zur Fortdauer bestimmte Gattung in der *) E. Hk., cap. 15 und ausführlicher M. A., S. 58 b. Albo IV, cap. 11, s, 185a: וזהו שאנחנו נמצא, שהשגיח השם בכל אחד מבדד הבעלי החיים השגחה נפלאה לתת לכל מין וכץ תכלית שלמותו שאפשר לו כפי הקת וזה נגלה מאד ככל אחד מהמינים שנתן לו השם יתכרך אכרים וכלים וכחות נאותים לשמירת המין לקיומו באופן שלם, שהבהמות הבעלי הקרנים האוכלים את עשם השדה, לפי שהחומר שראוי שיתהוו ממנו השינים כלה בקרנים, ולא הספיק הטבע לתת להם שינים בלחי העליון ילא יוכלו לחתוך המזון יפה, שם בהם הטבע כח להעלות גרה להשלים בלעיסה השניה מה שחסר בראשונה. וכן מי שמזונו מצוי כדגים ־ועופות, שם עכולו מהיר מאד וגו׳ ובכלב לפי שמזונו בלתי מצוי שם עכולו יותר מתאחר וכר. ובבעלי הטרף והעופות שדורםים,״לפי שאין מזונם מן הצמחים, המציא להם הטבע כלים בהם יוכלו להיות נזונים מן הציד, והכין להם בצפרנים ארם יטילו אותו בעת הדריסה כדי לבשל המזון ולדקדק רבו׳ ומטבע הנמלה שהיא בריה קטנה ומכה הזריזות שבה כדין על חכמת השם והשגחתו בכל הנמצאות ובכל חלק וחלק מהן, כמו שנראה בגמל ששם בו אורך הצואר מתיחם לאורך שוקיו, כדי שיקל עליו ליטל מזונו♦ ln E. Hk. schließt Duran seine Ausführung mit den Worten: וכן בכל מץ ממיגי הב״ח ענין מיוחד בומההשגחת הש״י לקיום מינו זכרום חכמי האומות בספריהם. Das bezieht sich wohl auf Aristoteles. De partibus animalium, wo III, cap. 2 von den zum Schutz dienenden Hörnern, vom langen Hals des Kameels und von dem doppelten Magen bei den Tieren, die kein vollständiges Gebiß haben, die Rede ist. De pari. animal. III, cap. 7 handelt von den doppelten Sinnen, was sich auch bei Albo I, cap. 6 findet, vgl. auch Bachja, Herzenspfl. IV, cap. 3 und Jehuda Halewi, Kusari III, 11; V, 8. An der letzteren Stelle bemerkt Jehuda Halewi: כאשר התבאר כספר תועלת מיד החיים לארסטו וכספר תועלת האברים לגלינו. Unter ersterem ist nicht, wie Cassel (Kusari, S. 377 a, 4) und, vermutlich diesem folgend, Hirschfeld (Das Buch Al-Chazari, S. 242 a, 1) annehmen, die Historia animalium, sondem die Schrift: De partibus animalium gemeint. Vermutlich liegt hier im Kusari eine Textcorruptel vor.