Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1907-01-01 · Heft 1 · p. Seite 47

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 47 בהכרת *ואין שני בהכרת1) *דיא במועדו משעבר זמנו אי אפשר ילעשות2). בתוך בני ישראל *לא שיהיו3) כמנודים. בתוך בני ישראל לא שאנו מבקשים אכילה ושתיה אלא שיזרק עלינו הדם. <ט׳ ח׳) עמדו ואשמעה *בדאין אתן שידבר עמכם ד״א4) כדאין אתם שידבר עמי על ידכם. (ט׳ ") דבר אל בני ישראל *בני ישראל עושים פ״ש ואין הגרים עושין פ״ש5). איש איש עושה פ״ש ואין קטן עושה פ״ש6) ריש אומר איש עושה פ״ש ואין הצבור עושה פ״ש7) איש8) לרבות את בל שלא נזרק עליהם *את הדם9) שיהו עושים פ״ש. בי יהיה טמא *ועשה פסה יכול כל הטמאים יהו עושים פסה הרי מי שהוזה הזאה אחת וזב10) שראה ראיה אחת והקטן11) והחולה ומחוסר *) Mg. d. Die Deutung ist an dieser Stelle auffällig. Vielleicht ist ונאמר להלן כי קרבן ד' לא הקריב במועדו zu lesen oder im Gedanken zu ergänzen und wird aus unserer Stelle bloß geschlossen, daß unter במועדו פ״ר gemeint ist, vgl. Tosifta Pes. VIII, 7, Bab. das. 93 a, Jer. 36 d. ף Mg. d. 3) Mg. למה נהיה. 4) Mg. d. 5) Mg.•.בני.ישרי עושין פ״ש אי־ ן הנשים עושות פ״ש שהנשים בשני דשות ף Gemeint ist: גר שנתגייר בין פיר לשני וקטן שהנדיל SR., was der Ansicht von ר׳ נתן und ר״ש ב״א entspricht Sifre 71, Pes. 93 a. 7) Vgl. Pes. 66 b. 8) Mg. כשאמי איש וכל איש. 9) Mg. d., vgl. Jer. Pes. 36 c. Bab. 67 a, 10) Mg. לנפש יכול זב. Es ergeben sich, wie es scheint, drei Ansichten. Nach der einen kommt es bloß auf die Reinheit am Abend an (שיהיה טהור בשעת אכילה). Daher שוחטין וזורקין על ט״מ בד שלו und ebenso על טמא שרץ, während nach der anderen die Reinheit am Nachmittag maßgebend ist, שיהיה הטהור בשעת אכילה. Das ist die Meinung R. Jose’s Pes. 93 b und des Sifre 96 nach der Deutung אפ' בדרך קרובה והוא טמא (vgl. Friedm. das. A. 8). Ebenso folgt, wie es scheint, aus der Ansicht R. Akiba's Sifre 68 מישאל ואלצפן היו, nicht bloß אין שוחטין על טמא שרץ (Pes. 93 a, Tossaf. das. s, V. ר״ע, Sukka 25 b s. v. שהל), sondern auch אין שוחטי] וזורקין על טבול יום, weil die Schwierigkeit, die Tossaf. Pes. 90 b s. v. שחל aufwirft schwer zu beseitigen ist, vgl. Maimuni, פסח VI, 2, der notgedrungen zwischen טמא מת und anderen Unreinheiten zu unterscheiden sucht, um סתם משנה Pes. 90 a mit der Ansicht R. Akiba’s in Einklang zu bringen. Eine dritte vermittelnde Ansicht ist die Rab's, weiche zwischen טמא und ט״י unterscheidet und für welche man eine Stütze finden kann in Tosifta Pes. VII, 14. ״) Kann zur Not erklärt werden, obieich von ל,טן oben be-