Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1907-01-01 · Heft 1 · p. Seite 43

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 43 °(ט׳ ב׳) ויעשו בגי ישר׳ את הפסח במועדו מה ת״ל כראשון מלמד שלא קדמי אחי* 1). במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה2) יכול שאין לי שאינו דוחה את הטומאה אלא בחול ומנין אף בשבת ת״ל במועדו3). יכול אף השלמים הבאים עמו יהו דוחין את השבת ואת הטומאה ת״ל אותו אותו דוחה את השבת ואת הטומאה ואין שלמים הבאים עמו דוחין את השבת ואת הטומאה *אימתי מביא עטו הגינה בזמן שהוא בא בהול ובמועט. חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן4) יכול אין לי שהוא5) zu Sifra Zaw Per. 18, 10 und SR. das., der mir jedoch unverständlich war, da die Erklärung RABD.’s sich gar nicht auf א״מ sondern auf דבררת שלא בהר סיבי bezieht. Vgl. Jahrg. 50, S. .583. 1J Ist mir nicht klar, da es eine ganz überflüssige Bemerkung zu sein scheint. 2) Sifra Emor Per. 17, 13, Sifre 65 u. 142, Mech. Bo. Absch. 5. Tosifta Pes. IV, 2, Jer. das. 34 b, Bab. 77 a und 66 a, Toß. das. s. v. מה. *) Nämlich V. 3; der ganze Abs. nur Mg. 4) Mg. d.; vgl. Pes. Misch. VI, 6, Bab. u. Jer. das. und Jer. Chagiga 76 e, Mech. d. R. S. S. 10. Ob die von Bab. angeführte entgegengesetzte Ansicht des יהודה בן דורתאי sich auf חגיגת י׳׳ד oder ט״ו bezieht, darüber vgl. Tossaf. s. v. מ״ט. Zur Frage am Schlüsse אמאי הוצרך בן דורתאי לפרוש wäre vielleicht in Betracht zu ziehen Mech. Bo. Abschn. 7, wo es den Anschein hat, daß nach einer Ansicht חגיגה Vorschrift für jeden Tag besonders sei, nach welcher Ansicht חגיגה דוחה שבת nicht bloß als naheliegende Folgerung sich ergibt, sondern in וחגתם אתו חג לדי ז, ימים ויקרא כ״ג מ״א)) direct ausgesprochen ist, da sieben Tage ohne einen Sabbat dazwischen nicht möglich sind, während nach der Ansicht, daß חגיגה nur eine einmalige Pflicht sei, selbst unter der Voraussetzung אין חגיגה דוחה שבת und selbst wenn ירט האחרון zunächst unter שבעת ימים nicht mitgezählt wird,־ sondern nur aus בחדש השביעי תחוגו אתו gefolgert wird, שבעת ימים keine Schwierigkeit bereitet, da es nur i m Laufevon sieben Tagen bedeutet und sozusagen den Anfangs- und Endtermin angibt, vgl. Jer. Chag. oben, ferner zu den Stellen, welche von חגיגה בשבת im allgemeinen handeln, auch Megilla 5 a, wo die verschieden interpretierte Baraita חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרון vielleicht dahin zu erklären ist, daß ein spezieller Fall neben dem allgemeinen angegeben wird, d. h. daß חגיגה בשבת und dann überhaupt auch für יום ראשון בחול, ist eine Ersatzfrist eingeräumt später, nicht aber früher. Zu חגיגה היתד, באה מן הבקר וכוי vgl. Pes. M. VI, 7, Sifre Deut. 129, Bab. a. a. O., Jer. Pes. 33 a. 6) Mg. שאין לי שאינו^