Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1907-01-01 · Heft 1 · p. Seite 44

44 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. דוהה את השבת אלא בשחיטתו *אמרת ויעשו. ויעשו1) ריבה קבול דמו וזריקתו וטחוי קרביו והקטר חלביו דבי אליעזר מוסיף ארבעה דברים חתיכת יבלתו ונותן משכון ולוקח הרכבתו מירושלים להר הבית והבאתי מחוץ לתחום2) שהיה ר׳ יהושע אומר הבאתו מחוץ לתהום אינה דוחה את השבת ר׳ אליעזר אומר דוחה היא מקדח; אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הבאה שהיא משום שבות אמר ליה רבי יהושע הרי,שחיטה שהיא במקראי קודש בגבולין תוכיח שהתיר בה משום מלאכה ואסר כה משום שבות אמר ליה ר׳ אליעזר מה זה יהושע אין דנין רשות מחובה ולא חובה מרשות ולא3) רשות מרשות לגזרה שוה והובה מחובה לגזרה שוה נסתלק ר׳ יהושע וקפץ ד עקיבא אמר ליה הרי מי שהוזה הזאה ראשונה ואירע יום שביעי שלו ביום שבת בערב פסח אומר אתה לו שיזה בשביל שיאכל את הפסח4) אמר ליה רבי אליעזר הוא עיקר דיני אם התרת שחיטה שהיא משום מלאכה לא נתיר הזאה שהיא משום שבות אמר ליה ר״ע אתה כופר בי ואני כופר בך אם אסרת הזאה שהיא משום שבות לא נאסור שחיטה שהיא משום מלאכה אמר ליה רבי אליעזר עקיבא אין אתה יכול לכפור בי לעולם מפני שאמרה תורה במועדו דוחה את השבת במועדו דוחה את הטומאה אמר ליה הבא לי מועד לאלו כמועדו לשחיטה. °כלל אמר ר״ע כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת. (טי גי) בארבעה עשר יום בהדש הזה בין הערבים בד מקומות הוא אומר בין הערבים5) יכול בערבו של ערב ובערבו של שחר ובחצית היום כאן6) היא שחיטת הפסח תיל. בין הערבים בא לחלק בין הערבים שניים י) Mg. יעשו ויעשו .1 •כשאמר ויעשו יעשו 2) Pes. M. VI, 1. Das. wird נותן משכו] ולוקח nicht genannt. Über den Widerspruch mit Ernb. X, 11 in Bezug auf חתיכת יבלתו vgl. Bab. 68 b und Jer. 33 b. Nach R. Jose b. Ch. ist חת׳ יבלת nicht als שבות aufzufassen, da der Ausdruck שבות in den Worten R. Eiieser’s nach dessen Ansicht Sabbat X, 7 sich ohnehin nicht auf ודי beziehen kann. s) Mg. אלא. 4) Entspricht der Baraita Bab. Pes. 69 a und der Erklärung R Jochanans, Jer. 33 b u. c.: אשכח תני כהדי] [תנא] קדמייא Im folgenden 1. משיבין מן דמר מחוץ לירוש׳ על מן דמר בידוש׳. 5) Nach SR. Exod. 12, 6 und dreimal hier, V- 3, 5,11.— Lev. 23, 5 hat SR. übersehen. Es scheint, daß V. 11 von פ״ש nicht zu zählen ist, da es hierfür besonders gesagt werden mußte. 6) Mg. richtig כיון. Dieser Gebrauch des Wortes ist nicht