Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 1 · p. Seite 81

Der Sifre Sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 81 האיל שטת1 2 *) ובצד השני אתה אומר עליו מכפר הוא אשמו, עליו8) וכל תרומה לכל קדשי בני יש׳ וג׳ ריבה דברים סתומין שאין טפורשין בענין הזה*־) את מה אני מרבה •החלה והחרמים והעולות4 *) והבכורות?) ופדיון פטר חמור ופדיון הבן. .:• ’ 0ומניין אתה אומר רשאי הוא אדם ליתן את קדשיו לכהן אחד אט׳ אשר יקריבו■ לכהן לו, יהיה ק״ו אמר, רבן •גמליאל לפני דע ומה אם דבר שאיך לי בו חלק-אם תתנהו לי הרי הוא שלי דבר שיש לי בו חלק אם -תתנהו-לי־ לא יהיה שלי אמר לו דע לא אם אמרת בדבר שאין לך בו חלק אס אתנהו לך יהיה שלך שכן אין לאחר עמך בו הלק תאמר בדבר שיש לך־ בו חלק אם אתנהו לך יהיה שלך שכן יש לאחר עמך בו הלק אמר רבן גמליאל ומה אם אשה שאין לי בה חלק אם אקדשנה לי הרי היא שלי זכיי בהפר נדריה• ואין אחר אוסר על ידי אמר לו דע לא אם אמרת באשה שאין •לך יבה חלק אם אקדשנה לך תהא שלף זכאי בהפר נדריה ואין אחר אוסר על ידיך שכן אין לאחר עמך בה חלק תאמר בדבר .שיש'לך בו חלק אם אתננו לך יהיה'שלך'שכן'לאחר עמך בה חלק אט׳ איש. אשר.יתן. לכהן לו יהיה. ■ואיש את ■קדשיו לו יהיו קדשי יש׳ ליש׳ מעשר בהמתו ומעשר כספים6 *) י) R. בו פרט לאיל שמת עליו ד,יד, דע' אומר וכוי. SR. zitiert aus R. בו פרט לאיל שמתו בעליו. Alle Erklärungsversuche' lassen Schwierigkeiten zurück. Der Sinn erfordert, daß sowohl בו als auch עליו ausschließen'und zwar איל שמתו בעליו — עליו. Für den eigentümlichen Sprachgebrauch von S. s. könnte vielleicht hier לרבות im Anschluß an das vorhergehende פרט anschließende Bedeutung haben, d. h. es ist zu dem vorhergehenden פרט hinzüzufügen. Eine Analogie wäre vielleicht S.s z. Nüm. 9,13 Jalkut zur St., wo לרבות gleichfalls aüsschließt. 2) SR. היינו הקרן. Demnach hat der Midrasch vielleicht עליו nicht auf בעלים, sondern auf das vorhergehende אשם bezogen und על im Sinne von: außer, nebst erklärt, vgl. Baba k. 110b כסף מכפר מחצה. s) R. ad. שהם לכהנים ואין בהם לשם כלום כשם שאמור המושב על גזל הגר• 4) Mg. R.והעורות• 6) בכור ב״מ nach RDL. nach der eben erwähnten Auffassung von R: «) Mg. R. כסף מעשר שני =4= מעשר בספו ומעשר בהמתו ושלמיו wie M. K. bereits erklärt. SR. דס״ל לצריך ליתן מעשר מריוח כספו. Von einer solchen Ansicht ist nichts bekannt, aber davon abgesehen, eine solche Ansicht vorausgesetzt, müßte doch der Zehent weggegeben werden. Monatsschrift, 60. Jahrgang. 6