Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 1 · p. Seite 79

Der Sifre Sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 79 . 0ונתן לאשר אשם לו למי שנמל ממנו1). ואם אין לאיש גואל לאיש מחזרי;2) ואין מחזרין2) לקטן9). . 0אין לי אלא איש מניין את מרבה אשה ויורשי קטן ת״ל ואם אין לאיש גואל4 5) ואיזה הוא שאין לו גואל זה הגר שמת ואין לו יורשין לטי הוא גזילו הוי אומר לכהן להשיב האשם אליו האשם האמור כאן,הוא הגזל או דמי הגזלה6). להשיג האשם אליו מיכן אמיו הרי כהן שגזל את הגר ומת הגר מניין שמוציאין מידו ונותנין לכהן אחר ת״ל האשם המושב לה׳ לכהן6). האשם זה הקרן המושב זה החומש לה׳ לאסרו לזרים או יכול יהא. מקודש לשם ת״ל לכהן7). מלבד איל הכפורים מכאן אמרו משמרה שזכתה בכסף זכתה באיל8^ nach ר׳ נתן darauf folgt die bekannte Ansicht des; משלו .1) R .dem Wortlaute des Sifre .מחזירין .Mg ף איש אתה צריך לחוור s) Nach SR. im Sinne von Baba k. 109 b עליו וכר. 4) Wenn das Vorhergehende gleichbedeutend ist mit der Baraita Baba k. 109 b, so würde ,מניין את מרבה אשד richtiger am Anfänge stehen, wie in der angeführten Baraita. Ausserdem muß angenommen werden, daß ויורשי קטן nur durch אשגרה entstanden ist aus אשה ויורשי קטן weiter.unten. Wenn nicht die große Ähnlichkeit mit der Bar, Baba k., so wäre man versucht, unsere Stelle für sich zu erklären. Das Erste könnte bedeuten, daß die Pflicht der. Rückerstattung nicht erfüllt wird durch Zurückgabe an einen Minderjährigen. Weiter wird dann gefolgert, daß trotz des Ausdruckes לאיש eine Zurückerstattung dennoch stattfinden muß, sowohl bei אשה als auch bei קטן, bei letzterem aber an seine Verwandten oder Vertreter, in welchem Sinne das Wort יורשים auch später vorkommt. 5) Zweifelhaft ob aus Sifre s. Der Schluß האשם האמור באן, der auch im R. sich findet, entspricht dem Wortlaut Maimunis. G) Baraita Baba k. 109 b, wo die Ableitung fehlt, vgl. Tossafot s. r. .מניין שלא יאמר י) Auch R. 8, 5. Es ist nicht nötig zu emendieren יבול מקודש לאסרו לזרים wie RDL A. 45 will, sondern es ist vielleicht in der Tat die Ansicht des Sifre s., daß das Geld, bevor es in die Hände des Priesters gelangt, als קדש gilt, ähnlich wie חרמי כהנים, worauf Tossafot Menachot 73 a s. o. ואפילו hinweisen. 8) Mg. תזכה באיל. Es heißt doch aber נתן הכפף ליהויריב ואשם לידעיה יצא? Darauf erwidert RDL A. 51: ואפשר כאן לבתחלה קאמר Man könnte auch daran denken, daß hier überhaupt keine allgemeine Regel gegeben werden soll, sondern ein ganz bestimmter Fall