Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 1 · p. Seite 76

76 Der Sifre Sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. הצריכו ומניין אן» המשתלח1) לא הצריכו ת״ל2) ויעשו כן בני יש׳ *כן עשו מעצמן עשו8) לא הצריכו,שיעשום4) משה ואהרן, לפי5) שנאמר והתודה אשר חטא (ויקרא ה׳ ה׳) יתודה על חטא6) אשר חטא עליה על החטאת כשהיא קיימת לא משנשחטה,) אין במשמע שיתודה היהיר אלא על ביאת המקדש8) ומנין9) אף מיתות (11וכריתות אמרת חטאת חטאתם כל חטאתם10) לרבות מצות לא תעשה כי יעשו לרבות מצות עשה אין במשמע ודוי אלא ליחיד מניין אף לצבור אמרת12) והתודו13) אין14) במשמע וחי אלא בארץ מנין אף בגלות אמרת י) Mg. u. R. ד,משתלחים. 2) R. ad. .כאשר דבר ד,, אל ׳משה ״) R. מעצמן Mg. הן מעצמן עשו. 4) Mg. שיעשיאן R. שיעשיאום, vgl. Sifra Schemini Par. 1, 43. 6) Mg. לפה so auch sonst häufig. Der folgende Absatz wird von Maimuni Buch d. Ges. Gebot 73, Chinnuch. 364, citirt, vgl. Migdal os zu הלכות תשובה Anfang. 6) Mg. d. 7) Sifra Choba Per. 10,1 in anderer Weise gefolgert. 8) Gemeint ist wohl dies und was noch dort genannt wird: .שמיעת קול ובטוי שפתים ף Mg. ad. ומניין את מרבה שאר כל המצוות אמ׳ דבר והתודו ומניין d. h. קרבן על שאד כל המצוות. Ebenso schieben Maimuni und Chin. diesen Passus an. 10) Mg. חטאת. Chinnuch ומניין שיש במשמע הזה אף מיתות וכריתות שנאמר גבי ודוי אהרן באחרי' מות לכל חטאתם. Es ist aber nur an unsere Stelle zu denken. ■ “) Mg. מצוה בלא תעשה. 12) Mg. ad. דבר. 13) Mg. ad.יכול בזמן שהן מביאין מתודין ומניין אף בזמן שאינן מביאין אמ׳ בני ישי והתודו ומניין אף מיתות וכריתות אמי חטאת חטאתם כל חטאת לרבות מצוד, בלא תעשה כי. יעשו לרבות מצות עשה. Es ist demnach anzunehmen, daß ein Passus lautend: יכול בזמן שהן מביאין וכו׳ oben in Bezug auf יחיד ausgefallen ist. Die Pflicht von לדרי לצבור wird hier wohl zunächst für solche Fälle gefolgert, wo dies nicht ausdrücklich angegeben ist. Es kommt demnach in erster Reihe פר הבא על כל המצוות in Betracht, wo den Ältesten, welche die Hand aufiegen, auch die Pflicht des Bekenntnisses obliegen dürfte. Dasselbe gilt für שעירי ע״ז nach der Ansicht R. Simeons, vgl. Menachot 92 a Sifra Ghoba Per. 6, 3 und Achare Par. 4, 5. Der offenbare Widerspruch, der zwischen beiden Bäraitot herrscht und der im Babli a. a. O. besprochen wird, ist