Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 1 · p. Seite 74

74 Der Sifre Sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. משתלה1) אלא אדם שהוא יכול להשתלח ת״ל טמא2) •לרבות כלים-הנוגעים .(4במת3) וכל •יטמא לרבות שאר כל המטמאין שיראו קודם־ לרגל 0לנפש אין חייב כרת על ביאת המקדש אלא מי שנטמא בטמאות שהן עצמו שלמת והן טמאות שהנזיר מגלח עליהן5). ■•׳־■־ Mg. צדוע זה מוחלט כל צרוע זדי, ממסגר זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שראה שתי ראיות וכל זב לרבות זב שראה ראיה אחת. Vgl. in bezug auf מצורע Megilla 8 a und in bezug auf זב Pesachim 67 b, wo aus בעל קרי ־־־־־ כל זב gefolgert wird, wozu zu bemerken ist, daß ב״ק ohnedies gegeben ist, in Deut. 23, 1.12 ,1־ ף Mg. וכל טמא לנפש יכול שאין לי שהוא משתלח. 2) Mg. כשאמר טמא *לנפש (Die Punkte besagen, daß das Wort zu streichen ist). . 3) Mg. ad. כל טמא לרבות כלים הנוגעים בשרץ. *) R. führt die Ansicht des Sifre an als וי״א mit Weglassung der letzten Deutung: וי״א טמא לנפש זה אדם וכלים הנוגעים כל טמא לרבות הנוגעים, בשרץ. Was die Worte שיראו קודם לרגל, die nur J. hat, bedeuten, ist mir nicht klar. Daß man speziell vor den Festen jede Art von Unreinheit zu beseitigen bedacht sein mußte, liegt nahe schon im Hinblick auf die Pflicht des Erscheinens im Tempel, und darauf ist vielleicht Rücksicht genommen, aber was der Ausdruck שיראו besagt, ist nicht verständlich. Vielleicht ist bei שאר כל המטמאין speziell an בית המנוגע und בגד המנוגע zu denken, so daß der Ausdruck auf ראיית הנגע zu deuten wäre, welche am Feste nicht stattfinden sollte, aber in den Worten selbst liegt kein Anhaltspunkt für diese Vermutung. Im Übrigen vgl, in bezug auf כלים ט׳ im Allgemeinen Sifre hier Nr. 1 und Sifre Achare Per. 12, 13 und in bezug auf בגד מנוגע Sifra Tasria Per. 12, 14 wo R. Jose ha^Gelili שלוח בגדים חוץ לג' מהנות auf Grund von סמוכין ableitet, einer Deutungsregel, die gerade ihm eigen gewesen zu sein scheint, vgl. Sebachim 83 b, Sifre Deut. Nr. 190, Mechilta Bo Abschn. 16; Mischp. 17, Beth Talmud V. S. 142, wo die von uns zuerst genannten zwei Stellen hinzuzufügen sind. 5) Zweifelhaft, besonders der Zuzatz:והן טומאות שהנזיר מגלח עליהן sieht aus wie eine Bemerkung des Verfassers, wenn auch die Sache selbst richtig sein mag, vgl. Nasir b. 56 b, jer. das. 56 d. Tosifta das. 5, 1 und Oholot 4, 14. Ich will hier eine Bemerkung erwähnen, die ich von Herrn Seminarrabbiner Prof. Dr. Lewy in Breslau gehört habe. Der vielerörterte Ausspruch des Jose ben Joeser in Edujot8, 4 ודיקרב במיתא מסתאב will nicht anderes besagen, als das על ביאת מקדש nur derjenige straffällig ist, der selbst einen Toten berührt hat, nicht aber בכלים ואדם הנוגעים במת. Und diese Ansicht ist auch gemeint, die