Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1903-01-01 · Heft 1 · p. Seite 77

Die neue Ausgabe des Seder Eliahu labba und suta. 77 die anderen Werke benutzt; auch in dem Umstande, dass in den häufiger gebrauchten Sätzen מקרא ומשנה oder מכןרא עשנה הלכות אגדות usw. das Wort הלמוד (an einer einzigen Stelle sei es wohl eine Gloss.) fehle, liege ein grosser Beweis, dass der Autor des Buches den jerusaleniischcn und babylonischen Talmud noch nicht gekannt hat. (Einl. S. 60 אמנם לא נזכרו בכפר אליהו האמוראים כלל אף שנמצאו בו הרבה דברים שנמצאם גס בפי האמוראים אבל נתחבר זה הסדר עכ״פ אחר ודביר המשנה שהרי הוא מביא את המשנה ויתכן שהיתה עת חיבורו בזמן קצר אחר חיבור הברין־ות לר" חייא וד אושעיא בר קפרא ולוי שכבר נשתמש בתוספתא .ומכילתא וספרי, ועיר ראיה גדולה היא שהוא מזכיר פידור הלימוד מקרא ומשנה ■— — אבל בעל הספר לא השתמש בטלת תלמוד — — וזה ראיה גדולה בעיני לבעל הספר עדיין לא ידע מהתלמוד לא מהירושלמי ולא מהבבלי). Im Ab8chn. VI, S. 62 ff. sind die Stellen des S. E. ״in den Aussprüchen der Amoräer“ gesammelt; öfters ist hier bemerkt, dass die betreffenden Aussprüche aus unseren S. J5. stammen oder zu stammen scheinen, oder dass die Sätze im S. E. jedenfalls nicht aus dein Talmud entlehnt sind (מסתבר יותר שמקור הדבר הוא לפנינו, וא״ב עקרו לפנינו ועכ״פ לא הועתק לפנינו .מהגמרא u. dgl.), aber auch, dass eine Entleimung nicht angenommen werden kann (ואין ענין המאמרים וסגנונן דומים י(זה לזה ולא הועתקו זה מזה und das Ergebnis aus diesem besonders, wichtigen Abschnitto ist für llr. Fr. S. 76: תכלית המאמר שלא נזכר שום אמורא בסדר אליהו אעפ״י שמזכיר שמות התנאים והדברים שבאו בו והם ג״ב בפי האמוראים עכ״פ לא הועתקו מפיהם, א" כ לא נסדר אחר חתימת התלמוד ולא קודם חתימת המשנה שהרי הוא מביאה• In gleicher Weise sind in Abschn. VI, S. 77—S2 die ״Entlehnungen aus dem Sedor Eliahu in den Midraschim und in der Gebetordnung״ besprochen und einzelne Stellen in dem S. E. hervorgehoben, die nach Ansicht des Hr. Verf. auf die Perserherrschaft Hinweisen, oder in denen der persische Geist (רוח הפרסי) weht, und aus denen — wie aus den Entlehnungen — auf das hohe Alter des S. E. geschlossen werden müsse. •— Es würde den Rahmen einer Anzeige weit überschreiten, wollten wir'hier das ganze in den Abschnitten V.—VII, die von bleibendem Werthe sind, beige■ brachte Material Satz für Satz beleuchten oder auch nur eine Auswahl von diesen Stellen eingehend beleuchten, um die von allen bisherigen Annahmen so abweichende Ansicht Fr.’s über die Stellung,; die der S* E. in der Midraaoh-Litte^ ratur einnimmt, auf ihren Werth und ihre Begründung zu prüfen• Ist es auffallend, dass im S. E..keia Name eines