Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 1 · p. Seite 39

Zur Charakteristik des Lcvi ben Abraham ben Cbajjim. 89 Wesen Existenz und Erhaltung herabströme. Es scheint, dass unser Autor hierneben auch noch die traditionelle Erklärung des Wortes als ״der, welcher genügend ist“ für berücksichtigenswerth hält. Et bemerkt nämlich, שדי״“ sei sowohl Eigenname wie auch Eigenschaftsname. Ersteres, insofern durch unser Nomen die Autarkie, die Gott allein als erster Ursache zukomme, ausgedrückt werde 1). Letzteres, indem es Gott als hinreichenden Grund der Welt bezeichne, und uns darüber belehre, dass alles *nur durch ihn und in ihm2) existire und dass er der ewige Ort für alles sei3). Diese Ausführung stellt eine Combination der Erklärung des Maimonides und der des Ibn Esra4) dar, sie beruht, wenn der Autor dies auch nicht anmerkt, ganz sichtlich auf der er־־ wähnten herkömmlichen Auslegung. Ganz unklar bleibt es nun freilich, wie sich das Tetragramm von שדי unterscheidet; vielleicht hat Levi, Ibn Esra noch überbietend5), beide Namen für völlig identisch angenommen. Als letzter Gottesname wird ד צבאות behandelt0). Nach dem einfachen Wortsinn ist צבאות ein objektiver Genitiv (שם קניין) und deshalb stets mit dem eigentlichen Gottesnamen verbunden, um die Herrschaft über die Heere des Himmels anzuzeigen. Nach talmudischer Ansicht weist ״Zebaoth“ darauf hin, dass x) Dies ist die Ansicht des Maimonides, s. More I, 63, snb. fin. 2) Diese "Wendung schliosst sich an die bekannte Formel Abr, ibn Esras an, der wir bei Levi noch an anderen Stellen begegnen, s. Ibn Esra zu Gen. 1,26 u. zu Ex. 23, 21 cf. zu Deut. 32,18. 3) Vgl. Cod. hebr. Mon. a. a. 0. שידי הוא מלישון בשוד משדי יבוא ונקרא בן על המנצח המערכה ונראה שעל כן נקרא נצח ישראל (Jes. 13,6; Joel 1,15) כי בשביל ישראל בלבד ינצח המזל ואולי.שדי נבאר ד נגזר מלשון שדים זעניגז (I Sam. 15,29) שהוא משפיע מציאות כל נמצא וממשיך אליו הקיום ונראה שהוא מורכב משם עצם ושם תאר כי יש ספק.לעצמו כי הוא יעלת העלות ולא יצטרך לדבר מעמדו לעצמו בי הוא כסא לעצמו והוא לבדו המסתפק במציאותו בענינו לפני העולם ומזה הצד הוא שמעצם. Und ferner das.: ךאולם הצד שנקראהו בו שם תאר כי יש בו די לבל נמצא והוא שאמר לעולם די (שאמרתי לעולם כי הוא נותן לכל אחד צורתו המנבילתו ובו מעמיד הבל והכל בו והוא מקומו (Cha.g. 12 a: די Gen. .rabba) שר עולם ׳והוא מקום לכל מקום וקודם: לו כמו שאמר ז״ל שהוא מקומו של עולם וכן פירושם ז״ל אלא• שהבינו בו היותו שט תאר לבד שאמרו אני (s. 68; Midi*. Tehil. 40. (cf. JalL zu Gen. 17,1) אל שדי אני הוא שיש באלהי די לכל בריה. . ' . 4) s. Ibn Esra zu Exod. 6,2 אל שדי הוא :השם הנכבד •ואין ביניהם הפרש רק ששם שדי- הוא תאר והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תאר. 5) S. vorige Anmerkung u. Ibn Esra zu Gen. 17, 1. Auch bei Ibn Esra ist in dieser Beziehung eine gewisse Unklarheit, namentlich was die Erklärung von Exod. 6,3 —־ vergl. mit unserer Stelle die oben S. 36 Anm. 6 angeführte — anlangt, wenn anders unsere Texte correkt sind. . 6) Zu dem folgenden vergl. die Ausführung Ibn Esra’s über diesen Namen, zu Ex. 3,15.