Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1900-01-01 · Heft 1 · p. Seite 11

Zwei autographisclie Urkunden von Moses und Abraham Maimüni, 11 gleich wie Jene (die andern Gemeinden) in Betracht ziehen und Euch dieses grossen Verdienstes befleissigen. Und Ihr sollt diesbezüglich thun, wie wir alle gethan haben, die Richter und die Aeltesten und die Gelehrten, wir alle ermahnten (?) bei Tag und bei Nacht und eiferten die Leute an in den Synagogen und Bethäusern (?) und vor den Tlriiren der Wohnungen, bis etwas herauskam für diese wichtige Angelegenheit. Nachdem wir abgewehrt haben (?) ...... sollt Ihr für sie thun nach Eurer Grossmuth (?) da ja bekannt ist Euer Wohlthätigkeitssinn und Euer Eifer im Erwerben von Verdiensten. Und was immer Ihr für sie einsammeln werdet an Gaben der Engherzigen (?) und Eure eignen Gaben sollt ihr einschreiben .... insgesammt und die Einkassirung eifrig betreiben und es uns ''zuschicken durch uns ein Sendboten (?), den erwähnten Herrn Ahron ha-Levi, und ohne Zögern (?) demjenigen (?), der entscheiden wird über die Thätigkeit.Und Gott, gelobt sei Er, soll Euch nicht in Unglück gerathen lassen und soll Euch leiten in seiner grossen Barmherzigkeit, und Euer Heil soll wachsen bis in Ewigkeit. Tammüz 1484 Sei. Moses Sohn Maimun’s, das Andenken des Gerechten sei zum Segen. II תורינו הדרת יקרת צפירת תפארת מרינו ורבינו אדונינו נגידינו עטרת ראשינו מנהיג דודינו הודינו והדרינו אברהם הרב המובהק הפטיש החוק נר המערבי דגל הרבנים יחיד הדור ופלאו ממורח שמש עד מבואו הנגיד הגדול נגיד עם ד' צבאות ירום הודו ויגדל י כבודו.x) י פי* 2) כמסה אשראך מתצרפין פי דכאן צבג והריר במאלהם ועמלהם מדר, מן אלסנין פלמא אחתאגוא יום מא למבלג מקרארה כמסה עשרה דינאר פאקרצהס איאה בעץ אלאשראך ואקאמה ענד הם מדה וגמיעהם עארפץ בהא פלמא קוומוא אלדכאן יום מא בצרת3) אלדכאן לא שך שהה נפוסהם .פי רד הדא אלמבלג לצאחבה פמנהם מן ינכר הדא ומנהם יתטאהר בה אלא אנה ף Gleich übcischwengliche uncl fast wörtlich mit der vorstehenden übereinstimmende Titulaturen linden sich in פאר הדור Nr. 54. 128 und 129 und in der Briefsammlung (Venedig 1544) p. 58. 2) Die advcrbiell gebrauchte Präposition ist von dem binleitenden תורינו abhängig: ״Es belehre uns die Hoheit u. s. w. unsres Lehrers 11. s. w. in Bezug auf . . . “ 3) Ich lese Der erste Buchstabe sieht zwar mehr wie ein caf aus, aber das beth in אלבאקיין zeigt dieselbe runde Form.