Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1899-01-01 · Heft 1 · p. Seite 24

24 I)ie Religionsphilosophie Abraham Ibn Esnfs. erweckte, als ob er die Macht •hätte, durch seinen Fluch Unheil hervor/.ubringen (zu 4. Mos, 22,28); darum ging er auch zu einer Bergeshöhe PETIT), um die Srome in Betreff Isracds zu beobachten und danach vielleicht doch dem Baiak irgend etwas nach Wunsche in seiner Rede bieten zu können (zu 4. Mos, 2)4, )4). )4. 1 > i 4 * heilige Schritt, 1. Jedes Ruch der heiligen Schrift ist ein heiliges Ruch (ספי־ קדש). Sie alle bilden die (Jesannntheit der heiligen Bücher (כדבי הקדש , ספד' קרש), obgleich sie bekanntlich vorsehiedenen Ranges sind. ,Allen ist es nämlich gemeinsam, im heiligen Geiste (בדוה הקדש) geschrieben zu sein: selbst das Hohelied und die Psalmen sind von prophetischem Geiste durchdrungen. IE sagt in dieser Beziehung in der Kiid. zum HL: ולולי גידל פעלדו לא היהגבדב בסיד בדבי'הקרש und dann: (1. Ivön. 4, f>: 9. 2) ואח~ שהעיר הפסוק שגיאה המקום לשלביה פעשלם מה דימה יש ביי שידגבא על הבד עדיי, בי בדוח הקדש רבד זה הספד . וכן ד מצא באסף המשורר והימן שיחידי שידוד בדוח הקרש י) שגקדאי Auch das Buch Rut wird den .,heiligen Büchern*'“ unbedenklich beigezählt, wie die einleitenden Worte zu diesem Buche besagen: גאב אברהם• בעבור היוד שדש מלכוד ישיאל גבדב בספיי הקיש יחס רור. Das liiudert IE in s. Connu. zu K0I1. 1? 1 nicht,!las Buch Kohclct als eine Sammlung menschlicher Reflexionen zu bezeichnen: ויעבור היוד הפץ שלמה לחכי היבריס שיעלו על הלב החל במלד יבלי, da ja auch der Talmud (Sabb. 30 b) keinen Anstand nimmt zu sagen בקש* חכמים לגגוז ספי קהלד מפגי שדבריו כיהדיל זה אד זה, wiewohl LE selbst zu טיב כעס Koh. 7, )1 dies!* Widersprüche in Abrede stellt und durch eine andere Erklärung als irrig nachzuweisen sucht, ohne jedoch die Inspiration dagegen geltend zu machen. Während Andere (R. Elieser in Megillah 7a) erst aus ויאמר המן בלבו Esth. 6, 6 (oder anderen Stellen) folgern wollen, das Buch Ester sei vom heil. Geiste eingegeben worden (.אסתר 'ברוח הקדש גאמרך), so bestreitet IE zwar die Beweiskraft der Stelle, hält die Tbatsaehe aber ohnedies für un- >) Assaph wird als Vf. von 1*2 Psalmen (Ps. 50. 73—83), Reouui von i\s. 88 genannt, '2) Assaph heisst 1 החזה Chr. 29, 30, und Heman heisst חזר ד&דך 1 Ohr. 25, 5.