Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-10-01 · Heft 1 (Oktober 1895) · p. Seite 47

Besprechungen. 47 מישג בעולם הזד- לא יושג בכא als Text anzunehmen, z. 8 מיתת עולמית in מיתה und Z. 6. v. u. בתבונה in בתכונה zu verbessern. P. 29 Z. 1 lesen wir: כי וה הקצר הוא אי[ באסע. Ich vermag nicht hinter dieses Geheimniss zu dringen, das für H. keines gewesen sein muss, da er nur die LA. von B. נאסע mit einem Fragezeichen versieht, meine aber, dass einfach אין ואפע (Jes. 41, 24) gelesen werden muss. Ib. Z. 8 ist ילמדוה in ילמדוהו, Z. 12 die Unform כהכירתם in בוכירתם zu ändern, woraus sich auch B. בוכותם erklärt. F. 30 Z. 20 ist wohl statt: ויהגה בזיו המוניו לו, das keinen Sinn giebt, המונח zu lesen. Ib. Z. 3 v. u. ist מב in מב׳ und in der letzten Zeile das unverständliche וחככו הוא החומר מ ת יעד ומרוחק אליו wohl in מתנגד zu verbessern. Der 13. Yers des Gedichtes lautet: עלו מחמת בשנה ועורו משינה ראו היום הנה ומחר לכדורים Da der Keim durchgehends anf דים ausgeht, ist der Hinweis auf Job 15, 24 unnütz, aber auch der auf Job 41, 11 (xu 7) zwecklos. Die LA. B. לנקדים musste auf das Richtige führen. Durch das dem ד öfter angehängte ו entsteht nicht selten bei den späteren Abschreibern ein ק. So hat das fragliche Wort auch hier ־unzweifelhaft nach Job. 7, 4 לנדודים gelautet, das hier das ,,Wachen nach dem Thorheitsschlummer“ dieses Lebens bezeichnet. P. 32 z. 8 ist במבוכה הסכנה, in במבוכת, ib. Z. 9 אל המעתיקים vollends in אל המעיקים, z. 5 v. u, החכם in החכמה und in der letzten Zeile מאמר in מאמר׳ zu ändern. Was hat sich H. bei seinem Texte in Strophe 19 gedacht: משוך מעיין בנות והנה דמיונות? Die leichten Aenderungen in בינות und ירצח stellen sofort den Sinn her. P. 34 Z. 4 ist ובהמשכה in ומצא ,ובהמשכו in ימצא, z. 7 ולהפזיב הולכי ארחות עקלקלות אל הישרה in ולהשיב, z. 9 בירורים in ברורים und z. 9 v. u. וכנגד התורה mit B. in וכנגד תלמוד התורה zu ändern. Hier war auch statt des sinnlosen אל מה שיגגדהו הרפאות אליו in Z. 12 die LA. von B. ברפאות הליו in den Text aufzunehmen. P. 36 z. 10 ist statt בנין — בגילן, z. 14 für מעמדם — מעמדים, Z. 16 für חכמת שחכמת —, z. 17 statt היותו —היותי zu lesen und z. 3 v. u. יורה mit B. in יזכה ZU ändern. P. 37 Z. 4 muss הקודמת לגולם natürlich לכולם lauten. P. 38 Z. 13 ist מדת ההבל in הסבל abzuändern, da von der Geduld die Rede ist. P. 39 Z. 5 v. u. ist für והזהירו — והורדו und der Text von V. 37 עלה עלה מעלה in עלה מעלה מעלה zu verbessern, wie sich auch aus dem Commentar ergiebt. Strophe39 heisst es: בזה הם באותות כפילוסוף כתות. Da der Commentar מסכימות erklärt, so war einfach כאותות einzusetzen. P. 40 Z. 13 ist וכת המתעלה die MuTazila. Ib. in Strophe 40 muss תהיה nach dem Metrum in תהי, im Commentar על in על כן verbessert werden. P. 43 z. 11 ist: בי אין בשלילות הקל ולא חיסרון vielleicht הלק zu lesen. P. 45 ist in Strophe 55 שלם nach dem Metrum in ושלם und Strophe 57 ופרשם in בפרשם za berichtigen. P. 50 verbessert 1:1. im Sehlussverse: בן;ב[י]ן בגבורה kann aber nach dem vielbelegten Gebrauche des Wortes bei Ibn. Gabirol u. A. auch unverändert im Texte bleiben. Ich hätte noch allerlei Fragliches, ja völlig Unverständliches hervorzuheben, mag aber lieber von dem arg misshandelten, wundenüberdeckten Texte zu der Kunst des Uebersetzers übergehen, von der wenigstens ein Pröbchen hier eine Stelle finden möge. Zum Schlüsse der 70 Strophen fügt der Dichter eine 71. hinzu, in der er in der Art der umschreibenden Zablenangaben, die Goldziher jüngst (ZDMG 49, 240 IV) beleuchtet hat, die Zahl 70 in Componenten zerlegt (7 + 72 44-7 7 ־־.) Da Piera hat hier an Concision und Hieganz die Yorlage übertroffen: ושבטה טם שבטה בשבטה טל שבטה .והוסטה שבטה לשבטים מופרים