Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 1 · p. Seite 32

32 Die Fabel in Talmud und Midrasch. אגוו ירדתי א ח ר ו ג אמר אני אהן אה עצמי שמטנו נוטלין ישראל למערה הה״ד ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגז' הדס אמר אד אתן אח עצמי שנמשלו בי ישראל שנאמר והוא עומר בין ההדסים אשר במצולה ויה אמר אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל שנאמר זית רענן יפה פרי חאר קרא יה' שמך הפיח אמר אני אתן אה עצמי שבי נמשלו ישראל שג' בתפוח בעצי היער כן דורי בין הבנים וכתיב וריח אפך בתפוחים דקל אמר אני אתן את י עצמי שבי נמשלו ישראל הה״ד ואת קומתך דמתה לתמר עצי שטים ועצי ברושים אמרו אנו ניתן עצמנו שמטנו נעשה המשכן ונבנה בהמ״ק ארו ותמרי) אמרו אנו ניחן עצמנו שאגו נמשלים לצדיק שנא' צדיק כתמר יפרה , כאח בלבנון ישגה ערבה אמרה אני אחן את עצמי שבי נמשלו ישראל שנא' כערבים על יבלי מים וממני נוטלין למצוה לארבעת המינץ שבלולב באותה שעה אמר ח ק ו ץ לפני הקב״ה רב״שע אני שאין לי על מה לחלות אתן אח עצמי ויתלה טמא והי שאני נקרא שמי קוץ והוא קוץ מכאיב ונאה שיחלה קוץ על קוץ וממנו מצאו ו ע שא ו וכיון שהביאו לפניו הכינו על פתח ביתו וימדד את עצמו עליו להראות את עבדיו היאך יחלה מרדכי עליו השיבתו בת קול נאה לך העץ מתוקן לך העץ מששת ימי כראשית. Nicht nur, daß hier das Endresultat ein anderes ist als in der Targumfabel, ist auch der ganze Gang der Fabel ein anderer, ja ein geradezu entgegengesetzter. Nach der Fassung des Targum lehnt jeder auftretende Baum wegen irgend eines an sich hervorgehobenen Vorzugs die etwaige ihm zugedachte Bestimmung zum Galgenbau Hamans von sich ab, indem jeder es für eine Schande und Entwürdigung hält, sich zum Galgen Hamans herzugeben. Nach dem Wortlaut des Rabba hingegen ist es umgekehrt: da streiten sich die Bäume noch um die Ehre, zum Galgen Hamans verwendet zu werden; jeder führt irgend einen Vorzug, ein Verdienst für sich ins Treffen, um dieser Galgen-Ehre theilhaft zu werden. י) Trotz des schon vorgekommenen דקל wird hier המד wegen der Gesellschaft des ארו noch einmal genannt.