Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 1 · p. Seite 33

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 3S Chanoch Sundl will zwar in seinem Commentar, um den Widerspruch in diesen beiden Fassungen zu beseitigen, das jedesmalige ׳vrrp אני אתן את interrogativ als Ausruf der Verwunderung (בתמיה) nehmen, doch heißt dies dem Texte überhaupt Zwang anthun und spricht das letzte ׳Mp אני אתן את beim קוץ, das ja einfach kategorisch genommen werden muß, gegen diese Auffassung. Im Midrasch-Commentar יפיע wird ebenfalls das אני אתן את ׳Mp jedesmal im zusagenden Sinne genommen. Aber auch der Sammler des Jalkut faßte den Midrasch so auf. Im Jalkut Esther, § 1059, wird zu ויחלז אח המן unsere Fabel so gegeben: קרא הקדוש בתך הוא לעצים אמת מ׳ ראוי מכם שיתלה המן עליו תאנה אמר ממני היו מביאים בכורים ונמשלו בי ישראל שנא' כבכורה בתאנה וגו גפן אמר גפן ממצרים רטון כפלח הרמון אגוז אל גנח אגוז אחרוג וכל ר׳ מינים ולקחתם יבם תפוח בתפוח בעצי; 1 היער ארז כאח בלבנון ישגה באותה שעה קפץ קוץ לפני הקרוש ברוך הוא אמר רבון העולמים כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת יאלו כלם כבר מצאו להם זכות שלא לחנם נבראו ואני למה אני בעולמך אלא יחלה קוצץ כן קוצץ על הקוץ יבא מין אצל מינו רכחי׳ והיו עמים משרפות סיר וכתיב ובליעל כקוץ מער כולהם מיד קבל ממני הקיוש ברוך הוא חלאוהו עליו ובניו עמו. (Fortsetzung folgt.) % taetz-Frankt, Monatsschrift xxxlll l. S