Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1870-01-01 · Heft 1 · p. Seite 34

34 Eine historische Kleinigkeit ans der tanaitischen Epoche. R'Simon wird mit einem Genossen R'Josö l׳. Meschnllam zur heiligeil Gemeinde gezahlt (Jer. Maaßer Schein II. p. 5z».): עדה קרושה ר׳ יוסי בן המשולם ור׳ שמעון כן מנסיא (M. Kohölet p. 107b.): . . . ,אמר רבי משום עדה קדושה קנה לך אומנות עם התורה למה הוא קורא אותן ערה קרושה ל שהם היו ר׳ יוסי בן משולם ודי שמעון בן מנסיא. שהיו משלשין היום שליש לתורה. שליש לתפילה, שליש למלאכה ויש אומרים שהיו יגעין בחורה בימות החורף ומלאכה בימות הקיץ. Nun war der mit ihm znsammengenannte R'Josv b. Meschullam ein Tanatte, dessen halachische Aussprüche R'Jehuda l. in die Mischnah anfgenommeil hat (vergl. Heilperin Seder ha- Dorot II. Art. .ר׳ יוסי ב׳ מ, Frankel 1. c. p. 901). Folglich war dieser jedenfalls alter als der Mischnah-Redacteur, mithin kann doch S. b. M. nicht nm so viel jünger als dieser gewesen sein. Um die Confusiou noch größer gu machen, findet sich eine Notiz in Babli Jom Tob (p. 97 a.), an welcher selbst die Talmudisten irre wilrdeil: אמר ר׳ שמעון בן פוי אמר ר׳ יהושע בן לוי אמר ר׳ יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא רבירושלם ר׳ שמעון וחבריו אמרו הלכה כר׳ מאיר. Der Talmud wirst dabei die Frage ans:?אמרו? והא אנהו קשישי מניה מובא, was von Raschi, sonderbar anfgefaßt wurde, weil er nicht mußte, welche Tanalten die קהלא ק׳ constituirt haben. Besser, aber doch nicht befriedigend, ist es von Simson aus Chinou (in ם׳ כריתות) erklärt morden. Die Chronographen konnten sich erst recht Ln diesem Wirrwarr nicht zurechtstnden, besonders, weil sie die Regeln der Kritik iiicht anwendeten, von denen die eine darin besteht, so lauge an der Richtigkeit der vorliegenden Leseart zu zweifeln, bis sie durch anderweitige Stützen gesichert ist. Und gerade an der Notiz in Abot, welche angiebt, N'Simon b. M. sei jünger als R'Juda I. gewesen, hat tuair allen Grund zu zweifeln. Ist diese Schwierigkeit beseitigt, so rücken die anderen Angaben in ein besseres chronologisches Verhältnis^ Den»! in jer. Synhedr. Xl p. 30 a. lautet diese Notiz ganz anders: רישמעוןבןמנםיא אומר הנוי וחכה והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם . . . תני ר׳ שמעון בן גמליאל אומר אילו ז׳ מדות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו. ר׳ יוחנן אומר כל 1׳ מרות . . . נתקיימו ברבי, ומנו ר׳ יהודה נשיאה, ואמר