Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1937-01-01 · Heft 6 · p. Seite 490

490 Salomon Samuel gekommen. Wir müssen also Salomo Bonfed selbst zu Worte kommen lassen und seine Aussagen prüfen. Sie finden sieb vornehmlich inCod. Bodl. 1984 (Neubauer I Poetry; Sp. 670 ff.). In Betracht kommen die Nr. 1 u. 43—46. Nr. 1 ist eine Ode im Versmaß von ציון הלא תשאלי, beginnend mit den Worten שמש יקר ירדה תוך מערביו. Sie hat folgende Überschrift: בהיותי בטורטוזה בעת הויכוח היו שם הרוח רוח השיר כמים הנגרים כי היו שם רוב המשוררים אשר במלכות עם יתד החכמים ובכללם היה דון וידאל בן לביא אשר עבר בין הגזרים ולא עמד וקדם פניו החכם אבו אשתרוק דיסמישתרי בשירים יקרים ... Salomo Bonfed bekundet also, daß er z. Zt. der Disputation in Tortosa eine poetische Hochflut angetroffen habe, weil sich dort die meisten Dichter des Reiches nebst anderen Gelehrten eingefunden hätten; darunter befand sich auch Don Vidal b. Labi, der zum neuen Bund übergegangen war und nicht standgehalten hatte. Da Abunastruk Dismaestre den Don Vidal mit gefälligen Versen begrüßt hatte, so fühlte auch er (Bonfed) sich angeregt, ihm Verse zu senden, aber voll schmerzlicher Klage, die durchs Lager Israels hallen sollte über das ״bittere Wasser“. Vidal hatte die Fahne verlassen; Dapiera war vielleicht anwesend; wird aber nicht genannt. Daselbst Nr. 43. Hier beginnt ein Gedicht Bonfeds mit den Worten אם האמת בנו כמר אלמת אל נא תהי אהבה נרדמת Es trägt die Überschrift: לכונני הזמן ומלכי השיר חלפו חק הלשון הפרו ברית המליצה הישיש המשורר אנשלמה דאפיאירה והחכם דון וידאל בן לביא כמתאונן על תמורתם אחרי רבות בשנים עוררתים בשירים ואומר In dem Gedichte selber heißt es: לכם כיונק בת זמיר נוהמת ולמי פתיל החן והחותמת לרעות פזורת שיר מאד נהלמת וממדבר יקר שוממת? תחיו כמו עשר דור יורשי עצר חמר ביד יוצר שב יוצרו יוצר לכם לשון קדש כאיל תערג על מי נטשתם עתחלפתסצאן זמיר על שלמה בן ראובן תבטחו לרעות בארץ לא זרועת בין והיא מדבר לביא ופיאירה הוד ושיר פאר משרה אתם לשיר שר ואני לנזר זר Hier sind beide Dichter ausdrücklich angeredet, Don Vidal und Dapiera, Bonfeds einstige Freunde. Sie werden in einem Atem gerühmt und getadelt. Doch was wirft Bonfed ihnen vor? Daß sie ״das Gesetz der Sprache geändert, den