Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1937-01-01 · Heft 4 · p. Seite 353

Nennt Megillat Taanit antisadduzäische Gedenktage? 353 Wir wissen aus der tannaitischen Literatur, daß die Sadduzäer die Gesetze der Pharisäer im eigenen Heim, in den Familien befolgt haben2. Von Josephus erfahren wir auch, daß die Sadduzäer, wenn sie Führer des Volkes wurden, sich den Anschauungen der Pharisäer fügten, da die Menge sie sonst nicht geduldet hätte, denn die Volksmasse stand hinter den Pharisäern; Jos. Ant. XVIII § 17. So wissen wir, daß die Bräuche und der Standpunkt der Sadduzäer unter den Juden in Palästina niemals verbreitet waren. Daher war auch kein Anlaß vorhanden, gelegentliche Siege der Pharisäer über die Sadduzäer durch Feste zu verewigen; die pharisäischen Ge״ setze waren eben angenommen, und die Juden befolgten sie innerhalb und außerhalb des Tempels. Ich bin davon überzeugt, daß diese Festtage lediglich eingesetzt wurden, um die großen politischen und religiösen Siege zu verewigen, welche das Volk über den auswärtigen Feind erfochten hat. Lichtenstein S. 292 will meine Auffassung, daß der Festtag des 1. Nisan die Einweihung des Zweiten Tempels feiern sollte, nicht gelten lassen, da sich im Buche Esra keine Erwähnung davon findet. Daß der Tempel am 23. Adar vollendet war und daß sieben Tage vom 23. Adar bis zum 1. Nisan Tage der Weihe waren, und daß am ersten Tage des Monats Nisan der Tempel eingeweiht wurde, war den Tannaim bekannt3. Das ist ein ausreichender Beweis für meine Auf- 2 Nijddah 33b, vgl. Tos. ibid., 5,3. אעם שנשי צדוקום הן מודראות מן הפרושים, אעם Jom. 19 b. שצדוקון אבו מתיראין אנו מן הפרושים 3 Vg־l. S. Zeitlin, 1936 ,,הצדוקים והפרושים״, S. 12—13; מספר עזרא אגו יודעים שהבית בימי זרובבל נגמר בג׳ באדר "ושיציא ביתה דבה עד יום תלתה לירח אדר" (עזרא ו, טו)• אבל בתרגום השבעים ועזרא הג׳ (האפוקריפי) וקדמוניות, נאמר, שהבית נגמר בכ״ג באדר* שהבית נשלסבכ״ג באדר נוכל להוכיח מהתלמוד, שר׳ יוסי ידע שהבית בימי עזרא נגמר בכ״ג באדר• במנחות מה, א• נאמר: "ר׳ יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה". הפרשה שנתקשה בה ר׳ יהודה היא ביחזקל, מה, יח; "בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש"♦ ר׳ יהודה נתקשה, אס זה פר בן בקר הרי הוא עולה ואינו בא בר״ח, ואם חטאת, הרי היה צריך להיות שעיר עזים ולא פר בן בקר, ולכן אמר לר׳ יוסי שיש לחכות לאליהו שיבא ויתרץ את הקושיא, ועל זה ענה לו ר׳ יוסי: "מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משדד׳, כלומר, הפרשה של יהזקאל היא לימי חבית של עזרא, ופר בן בקר לחטאת זה אינו קרען של ר״ח כי אם לחניך המקדש, כשם שבעת שחנכו את המשכן הקריבו עגל בן בקר לחטאת, כמו שכתוב: ״ויהי ביום השמיני * קך לך עגל בן בקר לחטאת"• ובכן יש להחליט, כי ר׳ יוסי ידע שהבית בימי עזרא נגמר בכ״ג באדר ואז התחילו ימי המלואים וחונך בראש חדש ניסן והובא פר בן בקר לחטא את הבית, כמו שנעשה בימי משה• אבל אם נאמר שהבית נגמר בג׳ באדר ואז התחילו שבעת ימי המלואים ובכן נגמרו בי׳ בו. אם בן מה השיב ר׳ יוסי לר׳ והודה "מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה/ על הפסוק ביחזקאל, ,,בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר וחטאת את המקדש" ויש לשער שקרא בעראו בעשרון ותלתא, כמו שנמצא בתרגום השבעים ובקדמוניות• Monatsschrift, 81. Jahrgang 23