Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1935-01-01 · Heft 2 · p. Seite 153

Zur Quellenkritik des Mischneh Thora 153 grundlage dienen zu können — daß also die Noachidengebote nicht nur einen modus vivendi darstellen, sondern auch heil« bringend sind, ist eine nur zu bekannte jüdische Auffassung und braucht hier nicht des weitem erörtert zu werden. Wenn aber Maimonides darüber hinaus der nichtoffenbarten, rein denkgesetzlich konstruierten Ethik oder naturalistisch begründeten Ethik die Heilswirkung abspricht, so ist dies ein dogmatischer Standpunkt, den man ohne jede Traditionsgrundlage nicht gut verstehen kann. ״Die M. R. E. hat uns auch hierfür die langgesuchte Auf הפרש בין klärung gebracht. Abschn. VI, S. 121 heißt es hier חסידי ישראל לחסידי אומרת ד,עולם. חסידי ישראל איבן נקראין חסידים עד שיעשר כל התורה, אבל חסידי אומות העולם, כיון שחן עושין שבע מצוות שנצטוו בני בח עליהן, חן וכל דקדוקיהן הן נקראים חסידים. בד״א, כשעושין אותן ואומרין, מכח שצור. אותנו אבינו נח מפי הגבורה אנו עושין, ואם עשו כן, הרי הן יירשו העולם הבא כישראל, ואע״ם שאינן משמרין את השבתות והמועדות, שהרי לא נצטוו עליהן. אבל אם עשו שבע מצוות ואמרו, מפי פלוני שמענו, או מדעת עצמן, שכך הדעת מכרעת, או ששיתפו שס ע״ו, אם עשו כל התורה כולה, אין לוקחין שכרן אלא בעולם הזה. Die Wichtigkeit dieses Textes ist nicht zu verkennen. Wir wollen zunächst sehen, ob hier nicht eine spätere Hand aus Maimonides etwas hineingetragen hat. Die erste Frage ist, ob der Text nicht nachtannaitisches Sprachgut enthält, bezw. ob der Text philologisch gesehen restlos in die Tannaitenperiode hineinpaßt. Die Redensart הפרש בין die im Kap. VI als Leitwort auf tritt und elfmal vorkommt, ist gut tannaitisch. Man vgl. Sabb. 155b כדתכיא נותנין מזונות לפני כלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר ומה הפרשכבין זה לזה זה מזונותיו עליך וזה אין מזונותיו עליך Tosefta Kil. 5, 7 כלב מין חיה ד׳ מאיר אומר מין בהמה מה הפרש בין ר׳ מאיר לחכמים וכו,. Auf weniger gesicherte Stellen soll hier nicht verwiesen werden. Der Ausdruck שכך הדעת מכרעת — bei Maimonides מפני הכרע הדעת —, der sich sehr gut in die philosophische Sprache einordnen ließe, ist ebenfalls tannaitisch. Man vgl. Tosefta Chull. VII, 1 ר׳ יהודה אומר אין נוהג אלא באחת ו ד ע ת מכרעת בשל ימין (Pes. 83b) והדעת מכרעת* J, Ketub. II, 26 b, 27 ר׳ חייה בשם ר״י הדעת מכרעת לידי מיתה. j. Sota 1,17a, 62 הדעת מכרעת ירך התחילה בעברה תחילה ואו־דב הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואדדב הבטן ושאר כל הגוף. Auch הכרעת הדעת j. Sanh. I 18b, 34.