Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1931-01-01 · Heft 2 · p. Seite 134

134 לישב לפני מלכים הרי זה מתגאה מקצת כמנהגם עכ״ל, וכן שגינו בתוספת1 2 האומ׳ אל תפסק בינינו פן תפסק אהבתנו יש בו משום דרכי האמורי ואם מפני הכבוד מותר עכ״ל, הרי לנו דבל שהוא תועלת וכבוד מותר אפילו שהרגילו בו האמורים וכן פסק מהרריק בתשובותיו בסי* פ״ח. לכן זה הנבון לחש כטה״ר שלמה מלכו יד׳ שהוא קרוב למלבות ועם שרים יכין מושבו לפרסם יחוד האלקי׳ ית ולהעלות תורתנו צד למרבה' ומדבר ברחבה בעדות אמונתנו נגד מלכים ולא יבוש, אף כי לובש. מלבושי הגרם ומתקשט בתכסיסהן, להיות לו מהלכים בין; העומדים ולא יהיה בעיניהם נמאס אין בו עון אשר חטא בזה. ומה להם לעם הזד, כי ילינו עליו? הלא הוא נותן תהלה לאלהינו, וכאברהם אבינו הוא הולך וקורא בשם ה׳. מפרסם האמונה יגדיל תורה ויאדיר, והתועים מדרך השכל יחתו ולא יענו עוד וכף ישימו לפיהם. וכן תאמר אל ד,מלידס והמצפצפים ומהנים עליו בוה, כי יפה שתיקותם מדיבורם, ומלא בסלע ומשתוקא בשתים*. ואליו תזל כטל אמרתך לדרוש מקום פני תמורה בשלומו ובטובתו, וברך אברכהו מרחוק כמנגת (?) יחזק ה׳ במעוזו, יעשה שלום לו, ומלאך ישלח לפניו לשמרו בדרך, ובכל אשר יעשה יצליח, וכל ישראל יהיו בכלל הברכה. ואיליו תאמר מצדי, כי לכל הדברים אשר ידברו אל יתן אל לבו, ויעביר על מדותיו כמנהגו הטוב, •כי זהו דרכי התמימי דרך כמו שדרשו דל בר״ד,3 * * על נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע וכן הפליגו לשבה מי שהעביר צל מדותיו כמו שאמר ר׳ עקיבה במסכת תענית* ובשאר מקומות, רק יחזק בתורה ויאמץ במצות, והלך לפניו צדקו, וארח רע ברגליו לא יבא, ואל יהי ברכת הדיוט קלה בעיניו. נאם אהובו הטרוד עזריאל דאיינה המכתב יום א׳ בח׳(?)6 אלול רצ״ב. .11 על דבר הכסף אשר היה מושם באמתחות כמי אברהם כ״ץ דל לסגלו בחנותו, והיה בדמי הקדש ודמי עניי ירושלים, ע״ה (= עיר הקדש), ויהי כי חלה את הליו אשר מת בו כמ׳ אברהם כ״ץ דל הנ״ל, קפצו עליו היהודים אשר נשו בו ותפסו ע״י ערכאות של גוים רוב נכסיו, וכן זוגתו מב׳־ת... ויהי אחרי מת אברהם הנ״ל באו הגזברים מההקדש ותובעים מהאשה ומהאנשים הנ״ל ... ולא שמעתי קריה אשר שגבה ידה בחקות הגרם וערכאות של גרם כמו ויניציאה העיר ההוללה בעושר וכבוד, ראשיה שרי עם קדש אשר מעולם אנשי שם, מעניה נכבדי ארץ, איככה יוכלו לראות החטאים האלה בנפשותם... אהה קציני ורוזני למה תראו בונדים תחרישו... כי ידעתי כח במתניכם, ואון בשרירי בטנכם, ולא יבצר מכם כל מאומה 1 Sabbath, Kap. 7, 12 (ed. Zuk. 118). In der ed. andere LA., unsere LA. findet sich bei Kolon. 2 Tr. Megilla 18 a. 3 Bl. 17a. 4 Bl. 24b, ist aber kein Spruch des R. Akiha, sondern in Bezug auf R. Eliezer und R. Akiba wird gesagt: לא שזה נדול מזה »לא שזה מעביר על מדותיו♦ 6 In der mir vorliegenden Abschrift heißt es כה׳ אלול den 28. Eiul, was aber gewiß ein Irrtum ist, denn im Jahre 1532 war der 28. Elul nicht am Sonntag; ich lese daher TD בחדש, oder besser לחדש. Vielleicht ist כד׳ — den 24. Eiul — zu lesen, der 1532 am Sonntag war.