Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1931-01-01 · Heft 2 · p. Seite 133

133 בארגמן וכד הואיל ויוצאין בקלוסץ אף אני יוצא בקלוסין וכר, שדברים הללו דברי שחץ ונאוה ולא באלה חלק יעקב, אלא דרכי ישראל להיותם. צנומים וענוים ירשו׳ארץ1 ולא לפנות אל רהבים2 כר, האמנם כל זה דוקא כשהישראל עושה כדי להראות3 אליהם ולא. לתועלת ידועה, אבל כשהישראל לובש במלבושיהם ומתקשט בתכסיסהן, כדי להראות' לפני מלכים ושרים, בהיותו קרוב למלכות, ולא יהיה בעיניהם גבוה ונמאס, כמו שאמי במסכת שבת בפי חבית 4: במתאי שמאי בלא מתאי תותבי, וכי הא דקרי למטה מכבדותי, או לא יהיה הישראל עושה עון אשר חטא, כמו שא, בם׳ מרובד,6 המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולם* בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות, של בית ר״ג התירו להם7 בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות, ואף כי גורו שלא ילמד אדם את בגו חכמת יונית משום מעשה דהורקנם ואריסטובלם כשצרו זה על זה בדאיתא התם בפי מרובה, וכן מיתי לה בסוף מם׳ סוטה8, וכן אמרו במם׳ מעילה כפ׳ קדשי המזבח*, שפעם אחת נזרה שמד10, מלכות הרשעה10 וכר הלך ר׳ ראובן בן איסטרובלי וספר קומי והלך וישב עמהם כר, פי׳ רש״י וספר קומי שגלח השער שעל מצחו והניח השער שלאחריו כעין בלורית שהגוים עושים כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי כר, וכן אמי כפ׳ סדר תעניות 11 אלו אליהו חזא ההוא נברא דהוה מסיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטי דתכלתא בגלימי, אמר האי בר עלמא דאתי הוא, . פירש״י מסאני אובמי, מנעלים שחורים שלא כמנהג היהודים, ולא רמי חוטא, לא הטיל ציצית בטליתו כר. ואפילו הכי הזה בר עלמא דאתי, משום המעשים שהיה,עושה כדאמר התם, ומפני שלא יכירוהו הגרם היה משנה מלבושיו להצלת היהודים, וכתבו התום׳ בס׳ הכונס12 על ר׳ אליעור ועירא דודה מסיים מסאני אוכמי כר, אמר קא מאבילנא אירושלים כמנהג אבלים שלובשים שחורים, א״כ מנהג היהודים לסיים מסאני אוכמיי1 להתאבל על יחשלים, א״כ איך אמרו על ההוא נברא בפי סדר תעניות אלו דסיים מסאני אוכמי כדרכי הגוים שלא יכירוהו, א*ב אינו מדרכי היהודים לסיים מסאני אוכמי, ותי׳ התום׳ שם בשם ר״ת דהמנעל ודאי היה שחור אבל חרצועות היו לבנות, ומסאני אוכמי דהכא ודסדר תעניות אלו היה המנעל הכל שחור, והיינו דאמרינן כפ׳ בן סורר ומורד14 בשעת השמד אפילו לשנוי ערקתא דמסאני אסור, שהרצועית היו משונות משל גרם, שהרצועות של גרם הם שחורות ושל ישראל הם לבנות עכ״ל וכן פסק הסמ״ג בלאוין בסי׳ נ׳ ודל ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך 1 Ps 37u. 2 Ps 40s. 3 Muß להדמות heißen wie bei Kolon, denn der ganze Satz findet sich dort. 4 Bl. 145b. 6 B. K. 83a. 6 Ed. אבטולמדם. 7 Ed. לספי, was gewiß als , ,Aschgara“ von לספר קומי zu betrachten ist; Tos. Sota XV (ed. Zuk. 322) ללמד. 8 Bl. 49b. 3 Bl. 17a. 10 Fehlt in den späteren Ausgaben; vgl. das Zitat bei Kolon. 11 Bl. 22a. 12 B. K. 59b. 3ב In dem uns vorliegenden Text der Tossaphot wird im Gegenteil aus dem Fall des Eliezer Zeera ד— übereinstimmend mit Taanith — der Schluß gezogen, daß es nicht jüdischer Brauch war, schwarze Schuhe zu tragen, und es wird ein Gegensatz dieser beiden Stellen zu Bezah 15a hervorgehoben. Nur auf diesen, nicht aber auf den von Diena konstruierten Gegensatz zwischen Taanit und B. K., paßt die von Diena selbst angeführte Lösung des R. Tarn. 14 Sanh. 74a.