Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1930-01-01 · Heft 4 · p. Seite 275

תעשה דייך. אמר׳ יהושע ביר, נחמיה כשיבקש א[מר] לא תנסו (דברים ו׳ ט״ס וכשביקש הוא ניפה, והאלהים ניסה את אברהם (בראשית כ״ב, א) הוי באשר דבר מלך ושלטון. ד״א רבנן1 אמ׳ כשיבקש א[מר] לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט, י״ח) ומשיבקש א[מר] למשה נקם נקמת וגו׳ (במדבר ל״א. א)2 3. ולא אמר לו משה לא אמרת לא תקום וכן אתה מוצא שאין כריה יכולה לעכב. כמה יגע משה שלא ללך בשליחותו של ק׳ והלך שלא בטובתו. וילך משה וישב א״ר יהודה ביר׳ שלום אנום וכפוף הלך משה למצרים. ד״א וילך משה מהוא וילך וישב? שהלך למצרים ואח״ב חור למדיף. ד״א וילך משה אצל4 חמיו להתיר נדרו, ששנו הטודר הנאה מחבירו בפניו לא יתירנה שלא בפניו5 6. למה שלא יחשדנו על שבועת שוא לפיכך חור משה להתיר נדרו". ומנ1ין] שנדר משה ליתרו? אלא7 בשעה שיצא8 9 משה אצל יתרו, א״ל תן לי ציפורה ביתך לאשה, שהיה משה ראה מעשיה נאים8. א״ל יתרו מה אתה מבקש לעשות10 כאשר עשה יעקב וקינך שהלך אצל לבן וגנב דעתו והלך לו ארץ [כנען שנאמר] ויגנב יעקב את לב לבן כי בורח הוא (בראשית ל״א, כ׳). מבקש את שאתן לך לצפורה [ה]שבע לי ש[לא תשוב] מ[צרימה ותשב ב] ארץ מדין, אתר כך אני אתנה לך11 ממ[ה שר ויאל משה לשבת את האיש] אחר כך ויחן לו את צפורה [בתו] (עיין שטות ב׳ כ״א) [ויואל משה] ר׳ יהודה ור׳ נחמיה מהוא [ויואל n נחמיה אמד אין ויואל אלא לשון לינה] שג׳ ועתה הואל וברך (שופטים י״ט, ו׳) ור׳ יהודה אמר אין ויואל אלא שבועה שר ויואל שאול את העם (ש״א י״ד כ״ד)12... לא עשה אלא כיון שנגלה עליו הקב״ה ואמר לו שילך בשליחותו למצרים לגאול את ישראל, א״ל רבש״ע [וכור] אני את [השבועה] שנשבעתי ליתרו שאיני הו[לך] לי חוץ מדעת־ו צריך אני לידך ולהתיר את נדרי, אלך ואטיל את רשותו הלך משה. ר׳ י ה ו ד ה ב י ר ש ל ו ם. 1 Siehe Eccl. r. 8, 8, R. Bun, Tanh. Buber II 33b; 1. viell. ד' בון אבד. 2 R. Jehoschua b. Nehemja behandelt angebliche Widersprüche zu Dt 6lß und Gen 22!; R. Bun zu Lev 19!* und Num 31!. Der Behandlung ähnlicher Stellen war ein verlorener Midrasch gewidmet, von welchem Teile veröffentlicht sind in Wertheimers אוצר מדרשים כת״י und Ginzbergs Werk Genize Schechter I 217. Ein Oxforder Fragment wurde von mir entdeckt und ist unter der Presse. Vgl. jetzt MGWJ 73, 1929, 281—292. 3 Vgl. Ex. r. 4, 7, wo der Satz unter אמרו רבותינו gebracht wird. 4 Hier beginnt die Homilie aus dem Jelamdenu, die wir jetzt auch bei Ginzberg vor uns haben, vgl. oben S. 270. 5 Tosefta Nedarim II 10 (278, 10), b. Ned. 65a, pal. Ned. V 4, 39b. R. Nahman stützt die Halacha auf diesen Vers. 6 Die Worte von לפיכך bis hierher fehlen bei G. (= Ginzberg S. 471). 7 G. hat nur מניין אלא. 8 G. שהלך. 9 Siehe Sifre Num. § 99. 10 G. kürzt und liest: אצל יתרו בקש משה ליטול את בתו אמר לו יתרו. Der Abschreiber kürzte Moses Worte an Jetro. 11 G. hat eine etwas verschiedene, aber keineswegs originellere Version. Er liest: אמר לו יתרו יודע שכולכן רמיין כך עשר, יעקב וקיכך כשהלך לחוץ אצל לבן והשיאו את בנותיו ובסוף גנב לבו של חמיו ויצא לו חוץ מדעתו שר ויגבב יעקב וכד אמר לו יתכו מן אוהו'הזרע את ימי אומר לי שאין אף את גונב את לבי ויוצא לך חוץ מדעתי אלא אסור עצמך בשבועה. 12 Vgl. Mech. 58a (R. Eleazar aus Modiim), b. Ned. 65a (anonym), Tanh. B. II 4a (nur R. Jehudas Ansicht), Ex. r. 1, 40, R. Jehuda und R. Nehemia. 18*