Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1929-01-01 · Heft 4 · p. Seite 202

202 ואף רבי יוחנן.סכר גזרה משום משקין שובו דרבי יוחנן רמי:Be$a.3a דרבי יהודה אדר״י ומשני תנן אין םוחטין את חפירות ובו* רבי יהודה אומר וכר ורמינהו ועוד א״ר יהודה מתנה אדם על כלכלה ובו׳ ומשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה ומדקא מרמי להו הדדי ש״מ חד טעמא הוא רבינא אמר לעולם לא תיפוך ובו׳ רכינא בריה דרב עולא אמר וכו׳ ורבי יהודה לטעמיה .דאית ליה מוקצה Wir haben hier eine in sich abgeschlossene Suggia, die auf zwei Mischnajot auf gebaut ist, eine findet sich in Sabat 143b (pEHID אין את הפידית), die andere in Erubin 39a (1עוד א״ר יהודה). Die Suggia wird hier nur nebenher zitiert, um den Hinweis ואף רבי יוחנן סבל וכר zu belegen, ihre Quelle wäre also Sabat oder Erubin; indes kommt sie einzig und allein in Beza vor. jebamot 30 b f., zur Mischna: וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק וכר wird die Frage aufgeworfen: ואלי בגירושין ספק וכר לא קתני מאי טעמא. Rabba beantwortet sie und daran schließt sich an eine Diskussion, an der Abaje teilnimmt und in der folgender Text zitiert wird: וגבי גירושין מי לא תנן והתנן היתד. עומדת ברה״ר וזרקו לה וכר ואמרינן למאי הלכתא דאי כהן הוא אסורה ליה וכר הא איתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הבא בשני כתי עדים עסקינן וכר. Die Mischna היתה 5ומדת וכר ist aus Gittin 78a zitiert. Ibid. 78b lesen wir zwar die gemeinsame Bemerkung von Raba und Rab J osef הכא בשני כתי עדים וכו, hingegen fehlt dort die Bemerkung 1למאי הלכתא וכר. jebamot 38b: קסברי ב״ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומנא תימרא דחק מתו בעליהן עד שלא שתו ב״ש אומרים נוטלות כתובתן ואינן שותות וברה אומרים או שותות או לא נוטלות כתובתן או שותות והביא2 האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן והא הכא וכו׳ אלא ש״מ שטר העומד לגבות כגבוי דמי. Derselbe Text kehrt fast wörtlich in Kethubot 81a wieder. Die Mischna יכו׳ W מתו בעליהן עד שלא ist aus Sota 24 a; aber ibid. 25.a, b zum Stw.מתו בעליהן וכוי haben wir bloß3 folgende Bemerkung: במאי קמיפלגי ב״ש מברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וב״ה סכרי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי. Das stück או שותות והביא וכר bis והא הכא שספק, das schließlich nichts anderes ist als eine kritische Bemerkung zum Texte der Mischna, und daher einzig und allein zur Mischna in Sota selbst gehqrt, fehlt gerade an der Mischna in Sota. Nun ist es zwar möglich, daß man in Sota eine andere Lesart für die Mischna hatte und nicht die, die in Jebamot—Kethubot zitiert wird, und bei einer andern Version in der Mischna könnte gerade die textkritische Bemerkung gegenstandslos sein. Aber auch in diesem Falle ist die ganze Erscheinung auffallend, und man kann 1 Tossafot s. v. למאי הלכתא in Jebamot z. St.: תימא דמשגה זו בגיטין בד,זורק ולא מסיק התם בגמרא למאי הלבתא• 2 Num 515. 3 Vgl. auch Gittin 37a und Schebuot 48b, es ist jedoch nicht zu ersehen, woher der Text dort stammt, ob aus Jebamot-Kethubot oder aus Sota.