Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1928-01-01 · Heft 5 · p. Seite 498

498 להפיראת העולה על רוחם של רבני פולין שהטילו נורא רכה על הכלל כולו ולהראות שאינן אדונים בדבר הזה. אבל לא כמו שחשדוני, שנכתב באגרת אלי, שבע־נא למחוי חורפי לטהר וכי׳ חלילה לי מעשות כדבר הזה- וכל היודעים ומכירים טבעי ומהות נפשי כעפר לכל היא אפילו שמינית שבשמינית מרמות דוח אין בי תלי״ת, רק כוונתי הוא לשם שמים להעמיד הדת על תלה, אם יסכימו שאר רבנים .... בדרך האמת, והנני על משמרתי עומד שלא כדין החרימו רבני פולין את ר׳ זלמן בלי לשמוע טענוחו ובלי התראה כלל וממנו לא אזוז כמ״ש ונם הובא בש״ע יו״ד ריש פי׳ של״ד. ומה שכתבו בכתב הנ״ל בסי‘ ו׳ ודלג מכותלי רו׳ כ״ת נראה שלא ראה כתב התנצלות שהדפים ר'זלמן בשנת תקט״ז לפ״ק, והגאונים והרבנים ומנהיגים יצי־ו המה ראו וידעו שאין בו ממש הבל ורעות רוח לכן לא שמעו לו עכ״ל. אהובי ש״ב הגאון נר״ו, במחילה מכבודו הרמה תמה תמה אקרא על פה קדוש שיאמר או שקיים דבר זה. הלא החרם של רבני פולין הוא מן כ״ח מנחם ומן ח' אלול תקט״ו׳ ובאותו זמן לא היה התנצלות של ר׳ זלמן עדיין בעולם, וכי נביאים היו רבני פולין לראות באספקלריא לעתיד, בשנת תקט״ז יעשה ר׳ זלמן התנצלות של הבל ורעות רוח אתמחה ז — וגם מה שהוכיחו אוחי וכתבו ודל 5 דאפילו אי הוד. קים ליה למר שאין הדין עמהם אין דרך לעבור על דברי חבריו. שהרי ר״ע פיכן בעצמו בענין נט״י■ ורשב׳־י העניש לאותו שאבל ספיחיף ואע״ג דלדידיה שרי מפני שעבר על דברי חביריו עכ״ל. במחילה מכבוד תורתו, ר״ע ודאי לא ם״ל שמותר לולזל בנט״י, כי שהמע׳״ה תקן נט״י' וגם הוא' מי״ח דבר, ובתולין משום סרך תרומה וגם אסמכוהו אדאורייחא כדאיתא בפ׳ כל הבשר* וביותר יש לתמוה הלא אליבא דכ״ע הי׳ ר״ע פטור מנט״י כיון שהי' שם בסכנה כמ״ש חיי תלויים וכו׳ דמשנה ערוכה היא דאפילו במחנה פטורים מנט־׳י* רק ר״ע שהחמיר על עצמו בזה כמו שכתבו התום׳ בעירוביך. ומ״ש שלא לעבור טל דברי חברי כוונתו טל מ״ש כל המזלזל בנט״י נעקר מן עולם- ולדידי, שרצה להחמיר על עצמו אף שאינו בנט״י לא רצה ל;לזל בנט׳״י מפני שאמרו חביריו העונש על מי שמזלזל, אבל הוא מעולם לא הי׳ חולק על חביריו שנתנו עונש על המזלזל בנט״י. ־— ורשב״י שענש למאן דאכל ספיחין כדאי׳ בירושלמי דשבימית, כבר הקשו חום,* הלא רשב״י אכל בעצמו ספיחין ותירצו הואיל שעדיין לא נפסק הלכה כמותו מעדה הי׳ מוחה בעם הארק שלא יעשה כמוהו, ובר מן הדא. ממונא מאיסורא לא ילפינן דבאיסורא יכולין להחמיר אבל בממון ליכא למימר הכי כי חומרא לזה הוא קולא לוה. ונם מה יאמר למאן דם״ל עשו ב״ש בדבריהם' אפילו להקל באיסורין כגון להתיר צרת הבת להאחין וק״ל. תו מ״ש ודל ן שלא לנהוג קלות בנדויים ק״ו משפחה של בית רבי0, טב״ל. מה ראי* היא זו, דההיא נכרא שהי' מכה לבנו גדול עבר על הלאו דלפני עור לא תתן מכשול שהי׳ חייב נידוי- אבל אם מנדין למי שאינו חייב נידוי אפילו אם הי' המנדה גדול הדור מזלזלין בנידוי׳ו בזה במו שזלזלו בנידוי דר״ל ואמרו לו שלך אינו נידוי11. — ומ״ש עוד ודל! הא קיי״ל אין ב״ד יכיל לבטל דברי ב״ד חבירו וכו׳'1 2 3 * * * 7 8 9 10 11 12 13 ובמנין הנך נפישי טכ״ל. אף אם ת״ל שהנך נפישן מ״מ אין להם הדין הרוב, דהא קיי״ל כל השכמות הרוב שלא היתד, במנין של כולם אין בה ממש. ועיין בשרת משפטי שמואל ויותר מזה כחוב בשו״ח מוהרש״ך סי' ק״ט דאפילו אם המיעוט אינן במעלות החכמה כמו הרוב אעפ״ב לא אזלינן בתר הרוב ההוא ט״ש מלתא בטטמא. ועוד הא דאין ב״ד יכול לבטל וכו־ היינו אם ב״ד עשו איזה תקנה למיגדר מילתא או כמו דגזירת די״ח דבר'1 שנעשה באיסוף של חכמי הדור ההוא- אין ב״ד אחריהם יכולין לבטל חקניתם אם לא שגדולים מהראשונים בחכמה ובמנין, אבל בדברים שבין איש לרעהו. מכ׳ש;היכא שלא קיבלו השני 1 עירובין כ״א• בי• 2 ירושלמי ברבות פ״א ד,"א, שביעית פ״ט, ה״א♦ 3 שבת י״ד, ב׳♦ עירובין כ״א• * חולין ק״ו, ב'• 6 עירובין י״ז, א׳♦ י> כ״א. ב* ד״ה' מוטב" 7 פ״ט, ה״א• 8 בפסחים ב״א, ב' ד״ה אני• 9 יבמות ט" ז, א,• 10 מועד קטן י״ז, א'• 11 שם• 12 ביצה ה' א'• 13 שבת י״ג♦ א׳•