Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1928-01-01 · Heft 5 · p. Seite 497

497 גם הלום אחרי רואי, שרר פאמט״ל ש״ב ד,גאון נר־י מצדו“ ומד,דר לאשת ולחזק לקיים למטה מה שנאמר למעלה בכתב הנ״ל, להצדיק את המדפיסים שם אמ*ד, ולהרשיע את המדפיס מזולצבאך על הדפסת השים שם שכבר נתפשטו ונתפזרו בכל הארצות והאיים רחוקים וגם לבי אומר לי שפתשגן הכתב הנכתב אלי בפקודת האלופים הקצינים פיו. וגיצ. דין רפ-ש מבית אבא ומפיו הקדוש אליהם יקרא, והסופר בחב בספר בשמותם דבר* האגרת ההוא. יהי' איך שיהא אף שקרקפתא דגברא רבה חזינא. אבל תיובתא לא חזינא בכל דברי שכתבתי, וכדי להראות שחביבים עלי דברי דודים אהדר בהידורי מילין על גבי מילין על כל דבר ודיבור בשובה ונחת אח כל ונוכחת, בעזרת הבורא ושליט בעולמו רום ותחת. וראשון נאמר תחלה על הראות ביני חיטי אהבה מסותרת ומגילה תוכחת, אשר בפתח דברי אגרת הזאת נתמלא גדולי תרעומת עלי, על שירדתי להציל את הש״ס שכבר נדפסו בזולצבאך משריפה וגניזה, כאשר פסקו וגזרו רבני. פולין. ועל זה אווכח עם ש״ב הגאון נרו. ואענה ואומרז הזה לחרישה עומד, הלא רבני פולין פשטו ידם בעיקר ועל הכלל כולו יצאו להחרים את כל מי שיש בידם למחות' ואינו מוחה. ומאן ננהו שיש בידם למחות. הלא המה הרבנים ופרנסים שבכל עיר ועיר ומדינה, א״ב אם אינם גוזרים גניזה ושריפה לכל ספרי הש׳ם האלו יהי׳ לפי גזרתם נלכדים במצודות החרם ח״ו, ועל זה מוטל על כל בר לבב, לחשים עינו ולבו לבדוק אחר דבריהם למצוא מקום לחפיר גזירתם שגזרו לגנוז ולשרוף ספרי קודש שנזירתם קשה משל כל המושלי־פ בישראל, אף גם שמחרימים את כל מי שבידו להכריח לעשות כן ואינו עושה, הישמע .׳הנראה כזאת בישראל ז אם כח אבנים כחינו לסבול דבר זר כזה. וגם מי שם לרבני פולין לראשים על רבני אשכנז ושארי מדינות להשתרר עליהם ולשורפם בהבל פיהם? ויותר היה מהראזי להם לתפוס במדת חכמים שדבריהם בנחת נשמעים ולא ליצא לריב מהר, רק היה להם לישא וליחן עם רבני אשכנז הסמוכים אל המקום של הדפסת ד,ש*ם, ולגלות להם דעתם שמהראוי הוא למחות בהמדפים ר׳ ולמן, מלמעול מעל בהחרמות של הרבנים הנאמרים בהסכמותיהם על הדפסת הש״ס שבאמ״ד, ולשמוע מה בפיהם קודם לעשות מעשה רב להוציא בוטות כמדקרות חרבות שנונים מתעדות אפילו נגד המדפים ר' זלמן. ואף אס היה מלאו לבם להראות, שכחם יפה להריח ודאין בלי לשמוע טענות של ר׳״ולמן להחרימו ולנדותו בלי שום התראה היה שלא כדין, דאפילו, נידוי בעלמא בעי שלשה התראות זא״ז, ואם שאינו צייתי, ובאים להחרימו בעי עכיפ עוד התראה אחת קודם שמחרימין אותו כדאי׳ בשים דמיק1 ונעלם מהם מיש התום׳ בעובדא דר״ל דהוד, מנטר פרדיסא וכו׳ שאמרו בבה*מ שלו נידוי ושלך אינו נידוי הטעם למה נידוי, דר״ל הי׳ שלא כדין והנידוי דהאי נברא הי• בדין. ואלו הי׳ דברי התום׳ האלו לפניהם ודאי לא מלאו לבם לעשות אפילו נגד ר' זלמן עצמו מה שעשו, מכיש שלא הי׳ להם לכרוך נח״ש מל עקבם של כל רבני ומנהיגי עולם, שאם אינם עושים כמו שהעלו על דעתם לעשות, דממ״נ אם ימצאו רבני אשכנז ושארי מדינות, שמהראוי הוא למחות ולענוש. את ר׳ ולמן ולהביא גם. את השים לידי גניזה ושריפה על פי הדין, אין להחשירם שישאו פנים ויעלימו עיניהם מלעשות משפט, ואם ימצאו שאין לחייבו כדין. היעלה על דע-ם של רבגי פולין, שיחושי חכמי ישראל שבשארי מדינות לקמחייהו• ע״ב החרמות וגזרתם שנזרו עליהם, כאולי הם תלמידיהם שקבלו רוב תורתם מהם, כרין מנודה לרב מנודה לתלמודי נשתקע הדבר ולא יאמר ופיגול הוא ולא יחשב. ובמיני הוא חובה על כל רבני הארצות שבמדינות שנתפזרו השים במקומות ובמושבות, שיכנסו את עצמם בזה הדבר לפרסם בכל העולם שאין עב״פ על מי שלא חש לחרם של רבני פולין ואינו מוחה לגנוז ולשרוף את השים, לא נידוי ולא חרם ולא גזירה, כי החרם של רבני פולין בזה הוא כחרמו של ים. כי אם החרש יחרישין לעת הזאת חששנו מחטאת, כי השומע לקול תרועת החרם של רבני פולין ורואים שהרבנים שבכל מדינה ומדינה אינם גוזרים גניזה ושריפה על אותן הש׳ם שנמצאים במדינתם, ועוד שהרבנים שבאותן מדינות עובריןיבעצמן החרם הנ״ל ומה יעשו איזובי קיר ויבואו לזלול בכל החרמות שניתנו כדין, ואם יבואו לענשם יאמרו טול קורה מבין עיניכם ויהי׳ דבר זה מעוות שלא יהי׳ ביכלתינו לתקן עוד, וכל איש את הישר בעיניו יעשה ולא ישמע לקול אלה וחרם כלל, את כל הדברים האלה ראיתי סוף דבר בקדמותו, ואלצור והבריחני לעייל בתוך, כי חוששני מחטאת אם הייתי כובש פנים בקרקע, ונטיתי שכמי לבוא בעזרת ד' לכבוד תורתו הקדושה שלא תבוא אפילו לידי גניזה ולככוד לומדיה רבני מולם ולכבוד מנהיגי ראשי אלפי בית ישראל 1 מועד קטן כף י״ז ע״א ובתום׳ שס ד״ה נימי• a עיין מועד קטן שם• 32 Monatsschrift, 72. Jahrgang.