Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1927-01-01 · Heft 7 · p. Seite 434

434 (wiederum ע mit צ verwechselt!). Der Verfasser hätte freilich ohne Schaden für das Metrum ebensogut דגה גדולה sagen können (vgl. Jona 2!). Er liebt aber die Alliteration, und da gefiel ihm דגה פסוגה natürlich besser. So hast du Jona vor der Wut Der sturmgepeitschten See gerettet, Im Leib des Riesenwals gebettet Inmitten der gezähmten Flut. V, 168—169: ומביעים אד הכד. מעם בגלי ים לכתות מסרים ותוך ים סוף לחיל אסוף בשסוף ברב כסוף כקש זרבו נערים Die Rede ist vom Auszug aus Aegypten. ומכיעים verbessert D, in ומבועיים (n, 114). Zu נערים bemerkt er (n. 114a): Die Juden. Vgl. Hosea 11! (כי נער ישראל). Der Sinn dieses Verses ist nicht klar. — Ich möchte dagegen den ganzen Vers auf Aegypten beziehen; נערים bezeichnet hier wie öfter in der Bibel (z. B. Gen 1424) das niedere Kriegsvolk. ,,In ihrer großen Gier verbrannten die Burschen wie Stroh“ (s. Rasch! zu Ex 1425). Bei der starken Vorliebe des Dichters für Alliteration und Binnenreime, in denen er auch hier wieder schwelgt, könnte man übrigens annehmen, daß נערים aus נדרים verschrieben ist: Zurückweichend wurden sie verbrannt (ורבו נדרים!); vgl. אנוסה מפני ישראל (Ex das.). אסוף und שסוף bilden einen hübschen Gegensatz. Bei כסוף Sucht hat man nach Ex 15 9 zugleich an כסף Geld zu denken. Im Zorne schlug er da die Quellen Und schleuderte ins tiefe Meer Des Feindes angesammelt Heer, Im Schlunde aufgewühlter Wellen Aegyptens Streitmacht zu zerschmettern, Die stolze Wagenburg gleich Brettern Im Schilfmeer splitternd zu zerschellen. Wie Stroh verbrannten allesamt, In Habsucht hemmungslos entflammt, Die beutegierigen Gesellen. V. 179—184: אשר הישיר לפעמם על מצרים תהדפו וצפו בין שברים אוי הנחיל אדון כל הארורים ימי שנה הכי ישנה אהודים הכי דבקו בקיר סוב למנודים להאתק בתק ותק כורים והרבו שיר לצור מוריש ומעשיר ושש מאות לשש מאות כרדפו ועקב ואת תרי״ג מצות כגרת״י ושם לאוין למול גידין בדתו והחונים למול מח״ר דבקים והעשירים בהון עתק ברתק In n. 133 emendiert D. והעשירים (Z. 6) zutreffend in והעשירם (er bereicherte sie). In der folgenden Note aber erklärt er: Dieser Vers spottet aller Anstrengungen ihn zu erklären. — Nun, gar so hoffnungslos ist die Sache wohl nicht. Jedenfalls nicht schlimmer