Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1926-01-01 · Heft 5 · p. Seite 383

383 voraussetzt, echt palästinensische Redewendungen oder Anschauungen gefunden haben. Heinisch weist auf die griechische Sitte hin, nach welcher man die Sieger mit Kränzen belohnte (Weisheit 4,2, Kommentar b. XIX). Die Frommen werden auch im Talmud und Midrasch mit Kronen und Kränzen auf den Häuptern geschmückt gedacht (s. b. R. H. 17a, Exod. r. 1910 ,21;9 ״, Deut. r. 10, 4, Sam. r. 2, 2, u. a. m.). Ferner, die Einteilung der verschiedenen Kategorien des Götzendienstes war den Rabbinen ebenso vertraut, wie den christlichen Apologeten, und vor ihnen den hellenistischen Verteidigern der jüdischen Religion1. Hier sei aber hauptsächlich auf einen Midrasch über die zehn Plagen aufmerksam gemacht. Der Midrasch ist als ein Lehrsatz, תנו רבנן im Midrasch hahefez erhalten (Ms. British Museum, Or. 2351 S. 101a, b). Der Text lautet. ת״ר עשר מכות אלו מדד. כנגד מדד.. א) בשביל שלא היו מניחין בנות ישראל לרחוץ הביא עליהן דם. ב) צפרדע בשביל שהיד אומרין לישראל הביאו לנו דגים ושרצים מן המים. נ) כדם, על שהיו גוורץ עליהן לכבד להם רחובות ושווקים נהפך עפרם לכנים. ד) ערוב שהיו גוורין עליהם לצוד להם דובים ואריות והיו הותק בישראל לכך הביאו עליהן ערוב. ה) שחין שהיו מהימין להם חמין וחמין רעים לשחין, ונם גדול היה בו שזרקו משה עד שהניע לכסא הכבוד שד וזרקו משה השמימה, ונתפזר על כל ארץ מצרים שהיתה ארבע מאות פרסה על ארבע מ׳ פ׳ ושהחזיקה ידו מה שבחפניהם. ו) ברד ששמו אותם נוטעי גנות ופרדסים לכך שיבר אילנות. ו). ארבה ששמו אותם זורעים להם. ח) חשך שהחשיבו לבם ועיניהם ועוד כדי שיקברו ישראל רשעים שבהם שלא רצו לצאת. ד״א חושך בשביל שהיה המצרי גוזר על הישראלי שיניח הנר על ראשו והמצרי אוכל ושותה ועושה צרכיו ואומר״לו אם תניד ראשך אני חותכו. Dieser Text findet sich in derselben Form auch in MS. Brit. Mus. Or. 2380. 106 a und Or. 2381. 156 b. Einige dieser Begründungen findet man auch in der Weisheit, Blut für Kindermord, Tiere für den Tierdienst, Finsternis wegen der Unterdrückung. Das Prinzip selbst מדה כנגד מרה wird in der Weisheit zweimal erwähnt (11, 15 f. u. 12, 23). Teile unseres Midrasch, der selbst lückenhaft erhalten ist, waren dem Redaktor des Tanhuma (Exodus, ed. Buber p. 29 u. 34) und des Exodus rabba (10, 5; 10, 7; 11, 4; 11,5; 12, 5; 13, 5; 14, 3) wohl bekannt. In seiner ursprünglichen Gestalt dürfte er noch dem Verfasser des Weisheitsbuches Vorgelegen haben. Zu beachten ist schließlich das Verbot der Tebila, das auf 1 Dieses gilt auch für die Punkte, die W. Bousset, Die Religion des Judentums im neutestamentlichen Zeitalter 2, Berlin 1906, S. 501, für den griechischen Charakter der Sapientia anführt.