Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1926-01-01 · Heft 3 · p. Seite 159

159 alle sieben Planeten in einem Sternbild vereinigen werden, so trifft dies nicht zu . . . Das ist die Aeußerang eines Menschen, der nicht zu rechnen versteht, wie überhaupt aus seinen Worten hervorgeht, wenn er sagt, es würde eine Ueberflutung von Luft und Erde stattfinden ... Laß es dir nicht als Beweis für ihre Wahrheit gelten, daß man ihre Worte in Büchern geschrieben findet, denn man kann ebensogut mit der Feder wie mit dem Munde lügen/' Als ob die große Flut vergleicht, muß man gerade zu dem entgegengesetzten Ergebnis kommen. M. T. Jesode hattora 9!: דבד ברור ומפורש בתורה שהיא מציד, עומדת לעולם ... שד ... לא תוסף עליו ... ונ׳ והמלות...הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. לפיכך אם עמד הנביא . . . ובקש :8,3 להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלאט וכשוף הן... . . . לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא .. לפיכך אם יעמוד איש ... הרי זה נביא :9,1 שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ... לפי שנבואת מ״ר אינה ע״פ האותות כדי :8,3 שנערוך אוחות זה לאותות זה. אבל בעינינו ראינוה ובאינינו שמענוה כמו ששמע הוא. נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על :8,2 נבואתו... שהם והוא עדים בדבר כב׳ ערים שראו דבר א' ביחד שכל א׳ מהן עד לחברו שהוא אומר אמת ואין אחר מהן צריך להביא ראיה לחדרו... משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני :8,1 האותות שעשה... אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם ... J. T. ed. Lichtenberg fol. 4 v.: .♦ ♦ והזהירנו שלא נוסיף ולא נגרע בתורה הזאת שד לא תוסף עליו ♦ .♦ וחייבנו בשם הבורא להאמין בתורה הזאת אנו ובנינו ♦ .♦ עד סוף כל הדורות שכן כתוב הנסחרות ♦ .♦ וכל נביא שיעמוד . . . ויאמר שאחת מכל המצות הנכללות בס׳> התורה שבטל חיובה שקר והכחיש נבואתו של משח רבינו שהוא אמ~ לנו ולבנינו עד עולם לפיכך נכחישהו... ואין לנו להשגיח על מופתיו. י. שכן אמר ובא האית ... שהרי מרעיה אמר לנו לא תעבדו עין לעולם לפיכך נדע שאות הזה שעשה בשם ע״ז אינה כי אם בלאט וכישוף וכן אמר מרעיה שהתורה הזאת עומדת לע־לם לפיכך כל נביא שיאמר... שהרי בא להכחיש משה רכינו לפיכך לא נבקש ממנו אות ומופת ואם עשה לא נשגיח בה ... לפי שאמונתנו במשה לא היה מצד המופת כדי שנתחיב מצד זה להקיש בין מופת הנביא הזה למופת משה רבינו אבל האמננו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע הוא ... ואנחנו בענין זה עם מ״ר כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר שכל א׳ מהם יודע בוודאי שהוא אמת מה שיעיד חברו ... ואינם צריכים להביא ... ראיה . . . וכן הדבר בני אנחנו עדת ישראל...לפי שראינוהו במעמד הר סיני..♦ לא מפני המופת אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מפסוקי התורה.< . (Folgen einzelne Beispiele.) Wie man sieht, eine fast wörtliche Uebereinstimmung. Nur ist der Stoff im M. T. systematischer und ausführlicher behandelt worden. Maimonides schließt sich offenbar an den Wortlaut seines schon bekannten Werkes an, in dem der Adressat das weitere nachlesen soll. Anders ist das Verhältnis schwerlich zu erklären. Aus der Einleitung in die Mischna kommt nur ein kleines Stück in Betracht (in der Ausgabe von B. Hamburger, Frankfurt a. M., 1902, S. 9 nur eine kleine Spalte), das unmittelbare Beziehungen zu dem Thema hat; wörtliche Anklänge sind nirgends vorhanden. Wenn zur Zeit der Absendung des J. T. nur der Mischna-Kommentar, aber noch nicht der M. T. erschienen wäre, so hätte doch Maimonides irgendwie an den Oedankengang des älteren Werkes anknüpfen müssen. Gegenüber diesen inneren Argumenten kommt es m. E. wenig in Betracht, daß in den erhaltenen Versionen des J. T. ausdrücklich nur die Einleitung in die Mischna, aber nicht der M. T. zitiert wird. (So in der Uebersetzung des Nachum Maarabi, ebenso, wie mir A. Marx mitteilt, in der des Abraham b. Ghasdai und in der aus dem 15. Jahrhundert stammenden Kopie des arabischen Textes. Nur die Uebersetzung des Samuel b. Tibbon ed. Holub s. 35 hat: ובבאור בארנו תכלית הבאור בפתיחת חבורנו הגדול ובפי׳ המשנה, was aber,, wie mir gesagt wird, sprachlich nicht einwandfrei ist. Ich benutze hier gern die Gelegenheit, für freundliche Auskunft Herrn Prof. Simonsen und Prof. Marx, besonders aber Herrn Prof. Elbogen für Ratschlag und Teilnahme herzlich zu danken.)