Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1925-01-01 · Heft 4 · p. Seite 166

166 ähnlich ist der Weltvernunft1 und, bei Plato die Einzelseele verwandt ist mit der Weltseele2, so ist auch bei Philo die Seele Abbild des Logos1. Dazu kommt, daß Philos Logos einen wichtigen Zug gemeinsam hat mit dem orphischen Eros: Der Eros vermittelt zwischen Himmel und Erde3 und der Logos ist Mittler zwischen Gott und Welt4. Dazu kommt ferner, daß Philo den Logos Engel nennt5. Aus dem allen ergibt sich: wenn die Seele, das Abbild des Logos, geflügelt ist, so ist es auch der Logos — wie der orphische Eros und die biblischen Engel. Seele also und Logos sind geflügelt. Daraus verstehen wir es, daß nach Philo die Vögel (Tauben) Gen 1510 die beiden Logoi, Seele und Logos sind. Die Stelle lautet: ,,Indem er Vorzügliches, darüber sagt, fügte er hinzu: ,,Und die Vögel zerteilte er nicht“ (Gen 1510). Die Vögel sind die beiden geflügelten und zu den himmlischen Dingen hinaufstrebenden Logoi. Der eine ist das Urbild, das über uns ist, das zweite aber das Abbild, das in uns ist“6. Ist nun der Logos geflügelt, so ergibt sich aus der Gleichung: Messias Logos7, daß der Messias g e f 1 ü g eit ist. Daher wird in mystischen Schriften das Gemach des Paradieses, in dem der Messias wohnt, VogeInest genannt8. Dazu gehört noch folgende Soharstelle: . ,,Gott spricht zu Moses: durch dich wird das Volk Israel erhalten werden. Im letzten Exil wird er dir zwei Messiase schicken, entsprechend den zwei Flügeln der Taube. Denn du bist im vierten Exil wie der Körper, du hast aber keine Flügel. Und noch: im ersten 1 Vgl. L. Cohn, Zur Lehre vom Logos bei Philo (Judaica, Festschrift zu Hermann Cohens siebzigsten Geburtstage), S. 321 f. 2 Vgl. Julius Stenzei, Ueber zwei Begriffe der platonischen Republik (Jahresbericht des städtischen Johannes-Gymnasiums für das Schuljahr 1913/14), S. 8. 3 Vgl. Stenzei a. a. O., S. 22, 4 Zeller, Philosophie der Griechen IIP, S. 370 f. Schriften der Jüdisch- Hellenistischen Literatur I, Einleitung, S. 16. 5 Zeller a. a. O., 372; Cohn a. a. O., S. 17; Cohn, Judaica (Festschrift Hermann Cohen), S. 321. 6 Eucwv oüv xa Tcpe-rcovxa jcspl toütojv £711X5731 ״Ta Bs opvsa ou 0131X5v“ ( Gen 1510), opvea xaXwv toüq tct7}vou<; xat 7c3<puxÖTa<; |X£T£ü3po7coXstv 0603 \600ךc;, sva piv apydtUTCov (tov) 67csp r'jia«;, 5x5pov 03 jURtu* xov xaö•״ u7uappvxa. Quis Rer. Div. Heres 48, ed. Cohn-Wendland III, S. 52, § 230. [Die Uebersetzung erscheint demnächst.im V. Band der ,,Schriften der jüd.-hell. Lit.“ I. H.J 7 Vgl. G. Friedlander, Hellenism and Chris tianity 84 ff., 102 f., 120. 8 Jellinek, Beth ha-Midrasch III, S. 13.2 f.: והיבל הפנימי 1בגן טד]1;אשר המש-ח בו היא הנקרא ■קן ציפור והמשיה נכנם ראותו היכל הנקרא קן ציפור. Vgl. noch das. 136. — Sohar IV, 196b: והקב״ה אחזי לון היכלא טמירו חדא גניז דעין לא ראתה אלהים זולתך וההיא היכלאיאיקרי. קן צפור ... מתעטר•ן סטרין למשיח בזמנא דאתי. Sohar II, 8a: חא הוי בגנתא דעדן דלתתא אית אתר חד נגיז וטמיר דלא אתידט ואיחו מרקמא בכמה זוונין ובה גניזי־ן אלף היכלין דכסופין וליח מאן דטייל בהו בר משיח דאיהו קאים תדיר בננחא דטרן וכל גנהא מםחדא ברתיכין.םניאין דצדיקיא ומשיח'קאים עלייתו, וטל כמה חילין ומשיריין דנשמתין דצדיקיא חמן ובראשי ירחי ובזמני ובשבתי משיח טאל בההוא אחר לאשתטשטא וכל אינון היכלין לגו לגו מכל אינון היכלין: אית אחר אחרא טמיר ונניו דלא אתידט כלל ואקרי טדן וליה מאןי דיכיל למנדט ביה♦ ומשיח אגניז לכר סחרניה דההוא אחר טד דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור ואיהו אתר דכריז טלית ההוא צפור דאתטרבננתא דטדן בכל יומא ובההוא אתר.מרקמן •דיוקנין דכל שאר טמין ■דאתכנשו טלייהו דישראל לאכאשא לון.