Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1924-01-01 · Heft 3 · p. Seite 216

216 desselben Autors entdeckt. R. Eliezer, R. Josua und R. Akiba haben schon in früher Jugend'Beweise ihres Scharfsinns gegeben1 (Gen r. 1״). Bemerkens’ wert ist es, daß man den Entwickelungsgang des Geistes schon beim Kinde beobachtet hat2. Siehe das. Bei näherer Beachtung der einschlägigen Stellen der Traditionsliteratur ergeben sich folgende für die Qualifikation des Schülers und Gelehrten charakteristischen Ausdrücke3: , 1. תלמיד קטן.kleiner Schüler (Pesach 113a) im Sinne von ״junger Schüler*‘, wie aus dem Zusammenhang hervorgeht. 2. תלמיד שאינו הגון (Chullin 133a) ein Schüler, der sich als der Lehre unwürdig erwiesen hat. —Etwas stärker. 2a. תלמיד רשע (Echa r. Prooem 18) ruchloser Schüler. 3. תלמיד הגון (Taan. 7a) würdiger Schüler. 4. תלמיד שלא שמש כל צרכו (Tosefta Sanhed. 7) ein Schüler, der nicht genügend geübt hat, bezw. der ohne genügende Uebung hinter sich zu haben, zur praktischen Verwertung des Erlernten schreitet. Vgl. i. das. 19c. 30. 5. תלמיד ותיק (Jerusch Pea 26, Berach 28, 5c28) tüchtiger, oder scharfsinniger Schüler. 5a. תלמיד שאינו רגיל במשנתו (Cant r. 513) ein lässiger, nicht fleißiger Schüler^. 6. תלמיד שלא הגיע להוראה (Sota 22a) ein für rituelle Ent- Scheidungen unreifer Schüler5. 7. תלמיד ראוי להודאה (Horajoth lx) ein für rituelle Ent- Scheidungen reifer Schüler. 8. תלמיד המחכים את רבותיו (Chag 14a). ein Schüler, der seine Lehrer weiser macht (d. h. auf sie einwirkt). 9. תלמיד הכם (sehr häufig) der weise Schüler6. Dieser Ausdruck gewann im Sprachgebrauch die größte Allgemeinheit und wird schlechtweg im Sinne von ,,Gelehrter“ (in der Traditionsliteratur) genommen. Ungewöhnlich ist der Ausdruck תלמיד הכם שלשב לפני רבו (Sabb. 30b), da תלמיד חכם nur etymologisch mit Schüler zusammenhängt, bedeutet aber an den weitaus meisten Stellen 1 מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו התלמידים לבית הועד והיו שם תינוקות ואמרו, באו ונעשה בית הועד, אמרו מה. טעם כתיב מגצפ״ך * * וסיימו אותן ועמדו חכמים_גדולים בישראל ויש אומרים ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ עקיבא היו. 2 תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מגייהו ר׳ יוחנן בך זכאי, ואמרי ליה קמיה דרבי וחד מינייהו ד׳ יוחנן, חד אמר מפני מה בחברין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר, מפני מה בוצרין בטהרה דמוסקין בטומאה, אמר מובטח אני בזה שמורה הודאה ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל (Pesach 36). 3 Es ist hier keine strenge Abstufung a minore ad majus zu verstehen. So wird z. B. Josua B. Levi das an 5• Stelle genannte Attribut תלמיד ותיק beigelegt. S. Bacher-Rabbinowitz S. 26, Anm. 6. -4 Hingegen wird ein seinem Studium obliegender Gelehrter תלמיד חכם הרגיל במשנתו. genannt. 5 Zu vergl. ist noch diesbezüglich j. Schebiith 36^-20• 6 Im Plural תלמידי חכמים eine Bildung wie aus בעל בית der doppelte Plural בעלי בתים (Kelim IV, 2); weitere Beispiele בית דין PL: בית הכנסת, בית דמים p!.: בית המדרש, בתי כנסיות pp: בית סופר, בתי מדרשות PL: בתי סופרים (Kethub 105a). Das zu עם הארץ gebildete Plural עמי האיץ (pesach 49b) erklärt sich schon aus der differenzierten Bedeutung des Doppelplurals עמי הארצות Völker der (verschiedenen) Länder. Zu vergleichen ist noch zu שעירי ראשי חדשים, שעיר ראש חדש (Zebach V, 3). Das sing, zu חקי ראשי. חדשים kann nur חק ראש חדש sein. Und so wenig sich die Form שעיר ראשי חדשים und חק דאשי חדשים findet, so wenig ist ״ תלמיד חכמיםals sing, zu תלמיד הכם nachweisbar.