Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1921-01-01 · Heft 4 · p. Seite 148

148 Der Karäer al־Mu‘allim (od. al-Melammed) Fädil und seine Bearbeiter. Schriftsteller Daniel Feruz aus Damaskus1). So heißt es am קדש לה׳ אלהים אלהי ישראל יתב׳:Schluß der ersten Hälfte שמו לקרות בו בבית הכנפה של בני מקרא ישם׳ איום ונורא בעיר דמשק הקדישו כותבו... דניאל ... בלא״א משה המלמד נ״ע בכ״ר ישעיה נ״ע בכ״ר שלמה נ״ע מבית פירוו.,. ונכתב שנת ומן המקדש לא יצא ליצירה also 1684. Am Schluß der anderen Hälfte aber heißt es: וכאן אלפראג מן נסך דלך פי אול שהר טבת יאל מן סנה הת׳נ׳ד׳ לבריאת העולם ופי כאנון אלתאני מן סנה ב ובמס מנין לתאריך אלאפכנדרי לשטרות ופי גמאד אלאול מן פנה אקה ללהגרה הפאב ישמעאל ושלום על ישראל וכאתבה הע׳ הצ׳ דניאל יבורך מי״י ומישראל also Januar 1694. Das erste Stück enthält allerlei, was sich auf Ritus und Liturgie bezieht, also z. B. Aufzählung der im Laufe des Jahres zu lesenden Tora ־־ Abschnitte und Haftarot, Bibelverse, die bei verschiedenen liturgischen Anlässen zu rezitieren sind, Gebete, Hymnen und dgl.2). Die andere Hälfte dagegen beginnt mit einer kurzen Ausführung über die Einheit Gottes, worauf dann mehrere bei verschiedenen Anlässen zu rezitierende Segenssprüche folgen, mehrere Kapitel grammatischen Inhalts, über die Autorschaft einzelner biblischer Bücher, eine karäische Traditionskette, sowie ein Kapitel chronologischen Inhalts. Diese zweite Hälfte ist nun einfach der Schrift Elia b. Arons entnommen und zwar haben wir hier vor uns, wie ein Vergleich mit den in Steinschneiders Verzeichnis (p. 50a) mit״ geteilten Kapitelüberschriften'zeigt, die Kap. 1, 7, 11—22 x) Ueber Daniel vgl. meine Abhandlung ,,Die karäische Familie Firuz“ in MGWJ. 1913, 50—55 (-= S.-A., p. 11—16) u. 1916,149—150; über die hier bald zu besprechenden zwei Handschriften ib. 1913, 51—52 (־=־. S.-A.j.p. 12—13; nach den Ausführungen, die hier folgen, richtigzustellen). 2) Manche Abschnitte dieses Stückes sind mit entsprechenden in Kaleb Afendopolos פתשגן כתב הדת zu vergleichen.