Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1937-01-01 · 1937 · p. Seite 24

24 Nechum Wahrmann Begründung des R’ABD., derzufolge er sogar bei der Bedingungsform אם manchmal (״בדבר שלא געשה בו שום מעשה״) die formalen Erfordernisse (außer 4 und 5) nicht für notwendig erachtet82, nicht durchsetzen, obwohl RMBN. sie als ״wahr“ und ״richtig“ bezeichnet hatte83, weil diese Ansicht dem Babli widerspricht. So hat denn schließlich Caro beide Meinungen (die der Ge’onim und die des RN.) unentschieden nebenein־ ander gestellt84. Wie sich aber die Praxis zu den formalen Erfordernissen der Bedingung verhalten hat, ist oben bereits dargelegt worden85. 5. Manchmal wird im Eherecht die Form מעכשיו אם der von מהיום אם vorgezogen86. c) Die Bedingungsform: על מנת♦ Die dritte Bedingungsform, die ebenfalls in tannaitischer Zeit entstanden ist, lautet: ״unter der Bedingung, daß . . . .“ (על מנת) und wird der Form: ״von jetzt ab, wenn . . ..“ (מעכשיו דבאם בעי ר״מ תנאי כפול. מכל מקום נראה, שאין לבו לתפוס הפך סברת הירושלמי לגמרי, דגימא דדוקא באם הוא דבעיא אבל בע׳י׳מ לא בעיא. 82 S.השגות הראב״ד zu ,Alfasi, Besah, II, § 882:אמר אברהם: עתה אגלה לך הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו, כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול, ותנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, ותנאי ומעשה בדבר אהד כדאיתנהו במי שאחזו קורדיקום, ומעשה דאפשר לקיומיה זדי שליח כדאיתא בכתובות בענין חליצה מוטעת, כל אלה לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד בעין נתינת גט וחליצת יבם, שאין התנאי מבטל המעשה למפרע, אא״כ בעשה תנאי בראוי ובחוזק כעץ תנאי ב״ג וב״ר, שהיו מבקשץ ממשה, שיתן להם בנחלתם מיד, ועל כן הוצרך משה לכפול התנאים, שאם לא יקיימו אותם התנאים יטלו אותה הבחלה מידם• וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חוזק התנאי, ובהן קודם ללאו, הואיל והמעשה נעשה מיד, אם קודם הלאו אין בו כח לעקור המעשה, וכן בתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אוזר, שכיון שהמעשה בעשה מיד, איך יתנה עליו מגופו לסתרו, כגון על מבת שתחזירי לי את הנייר; ואע״ג דמסקנא דההיא מטעמא אחריבא אסיקנא, מ״מ ילפיבן מינה למלתא אחריגא, היכא דליכא ע״מ אלא באם דלא הוי תנאי• מעתה כל התנאים שבעולם, שהם באים לעקור המעשה, כגון נתינת הגט לידה או קדושין וחליצת היבם שנעשו מיד, וכן בנתינת ממון שהוא נתן מיד, אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהיה שלך, אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני, אם לא כפל תנאו, או לא דקדק בעניני התנאים איבו תנאי• מכל מקום אין• ספק, בדבר שלא נעשה בו שום מעשה, כגון זה שאמר: תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי, לית דין ולית דיין, שאם לא יקח לא יטול, והוא האמת• 83 S. 'מלחמת ה zu ,Alfasi a. a. CX, wo der RMBN. im Anschluß! an diese Stelle des R’ABD., die er durch den Jeruschalmi zu stützen sucht, schließlich ausführt: מעתה נסמכו דברי הרב זיל, שכל שלא הוחזקה מתנה בידו, הרי ה״אם• שלו כ.לאחר״ ואיבו צריך לתנאי כפול אפילו לרבי מאיר; והוא הדין לשאר חומרי תנאי בני גד ובני ראובן והגה אמת הנה נכון Über die Bedeutung־ von ״לאחר׳י־ vgl. die Ausführungen über die ״Befristung“ weiter unten S. 34 f. 84 Caro, ,E. H. Kap. 38, § 3; vgl. dazu ערוך השלחן Gl. 49: ורביבו הב״י הביא הדיעות ולא הכריע, וממילא דיש לילך לחומרא בכל צד [sic!] שני 85 S. oben Abs. a, 1. 88 Vgl. Tos. Git., 72a, sv. מהיום, Tur, ,E. H. Kap. 145, Anfang und Caro, ״E. H. Kap. 145, § 2.