Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1932-01-01 · 1932 · page 78

45 RDbS weist u. a. nach, daß man verpflichtet ist, auch in diesem Falle das Leben herzugeben, weil man im Falle der Annahme des Islams zugeben muß, daß Muhammed größer als Mose war. Ja sogar, wenn die Muhammedaner verlangen, man solle ein biblisches Verbot übertreten mit der Be« gründung, die Lehre Mosis sei nicht wahr, oder wir hätten sie gefälscht, wie sie von uns behaupten294, oder Gott hätte dies nicht verordnet, ist man verpflichtet, sich töten zu lassen, selbst wenn der Nichtjude aus eigenem Nutzen und im Geheimen und nicht zur Zeit einer ReligionsVerfolgung einen Juden bekehren will. Dies gilt aber nur dann, wenn es sich um die Übertretung eines Verbotes handelt. Verlangt aber der Nichtjude die Nichtbefolgung eines Gebotes, so gilt auch hier der Grundsatz: Nichtbefolgen ist dem Handeln vorzuziehen. Weil der Nichtjude ihn an der Befolgung des Gebotes z. B. durch Einkerkerung hindern könnte295. Über das Christentum äußert sich RDbS an zwei Stellen: a) Bei der Verfolgung in Portugal (1497) haben manche Juden, um die Taufe nicht nehmen zu müssen, dabei aber ihr Leben zu {vgl. dazu Maimuni, Mischne Thora, Hil. Issure Bia XII 1) inbegriffen. RGA. N. 2131 und Nachtrag das. 294 Vgl. auch N. 1165 und מצודת דוד N. 7. Über die Angriffe der Muhammedaner auf das Judentum vgl. die Stelle das. N. 572, aus der hervorgeht, daß die jüdischen Gelehrten mit den muhammedanischen Gelehrten über solche Fragen oft zu disputieren pflegten: ובכלל מצות זו(שלא להוסיף על התורה ושלא לגרוע ממנה) שלא להחליף בה דבר וזו אחד מן הטענות שאני רגיל לומר לחכמי הישמעאלים שאומרים שהחלפנו את תורתנו ומתקנו ממנה כמה דברים ומכללם שם הנביא שלהם ויצא להם זה ממעשה תלמי המלך ושמעתי בשם אחד מן הגדולים שהשיב להם אם היה רשות להוסיף או לגרוע היו מוחקין ממנת מעשה העגל העומד לשמצה בקמינו• ועוד השיב איך הסכימו שוכני קצה הצפון עם השוכנים בקצה הדרום לגרוע בדבר א׳ ובמקום א' כיון שאתם מודים שהתורה הנמצאת בכל גלילות אשר ישראל נפוצים שם היא אחת• ואני רגיל להשיב להם שכל מי שיבא למחוק בה דבר היה צריך למחוק תחלה לא תוסיף על הדבר ולא תגרע ממנו הה לא היה שאם לא כן תתבטל התורה כולה כאשר כתבתי. Vgl. noch das. N. 45 und RGA. N. 1190. Über den Vorwurf der Bibelfälschung und die Abrogation der Thora vgl. Steinschneider a. a. O. S. 320 ff., I. Goldziher, Über muhammedanische Polemik gegen Ahl al-kitab in ZDMG XXXII (1878) S. 344, 351, 359, 370 ff. und zuletzt Erdmann Fritsch, Islam und Christentum im Mittelalter S. 55 ff., 59 ff. Eine andere Frage Mez. D. N. 530: וחכמי הגוים תופשים עלינו איך אפשר שלא הורישה התורה כלום לבת ואני רגיל להשיב להם שהתורה ירדה לסוף דעת ישראל הרחמנים כי אחיה יפרנסו אותה השיאוה לפי כבודה. RDbS polemisiert gegen die Muhammedaner (das. N. 129 betreffs der Leviratsehe): וראיתי הישמעאלים נוהגים מנהג זה (של יבום) אלא שאינם מבחינים אם יש לו זרע או אץ לו זרע ושאלתי מנץ להם זה העגץ ואומרים שהוא מדין ירושה או מדין מצרנות וברוך שבחר בנו ונתן לנו את תורתו והבדילנו מהם כי מצוה זו יש לה סוד גדול). Vgl. noch das. N. 45. Er findet eine Parallele im Midrasch zu der Anschauung eines muhammedanischen Gelehrten (das. N. 462). Vgl. noch das. N. 70: וראיתי הישמעאלים מרחיקים דבר זה(השריטה) הרבה ואפי׳ הקריעה על המת אוסרים. Vgl. noch N. 304, wo er der Wallfahrtsfeste gedenkt. 295 N. 1163. Vgl. dazu noch Steinschneider a. a. G. S. 382, 354. — Marranen, die zum Judentum zurückkehren, dürfen, falls sie von Ahroniden abstammen, den Priestersegen sprechen:ואנוסי הזמן בושאין את ידיהם וק גהגו. RGA. des RDbS, Hs. des Jewish Theological Seminary in New York S. 24b. — Über die Ansicht des RDbS über die Juden in Indien vgl. A. Marx in Rfi J 1930 S. 293 ff.