Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1932-01-01 · 1932 · page 50

17 jenigen Gelehrten bei, welche entscheiden, daß man auch in solchen Fällen das Leben hergeben soll75. R. Abraham ibn Esra behauptet, daß von den ersten drei Plagen sowohl die Ägypter als auch die Juden heimgesucht wurden. RDbS schreibt, es sei verboten, daran zu glauben76. Als Halachist genoß Maimuni bei RDbS große Verehrung77. Die philosophischen Anschauungen Maimunis weist er jedoch enischieden zurück78. Er war überhaupt ein Feind der Philosophie79. Wie weit die Strenge des RDbS in bezug auf die Gebote reichte, davon zeugt folgende Entscheidung: Wenn sich jemand unter Nichtjuden aufhält, wo es bloß verbotene Speisen gibt, so muß er sogar das ganze Vermögen hergeben, um rituelle Speisen zu erlangen. Ist das geschehen, so darf er von da ab — da er in einer Zwangslage ist — Verbotenes essen und auch dabei muß er darauf achten, daß er sich nur eine Übertretung leichteren Grades zuschulden kommen lasse80. Erschwerungen abweichend vom Usus der Gemeinschaft darf man sich auferlegen, jedoch nur in den Fällen, wo keine Streitigkeiten daraus entstehen. Auch RDbS selbst hat sich manchmal Erschwerungen auf erlegt81. Für die humane Gesinnung des RDbS82 zeugen folgende Fälle: Zinsennehmen und -geben zum Wohle der Armen ist zulässig83. 75 N. 885, 1376. 76 N. 813. Vgl. noch weiter S. 58 Anm. 343. Zu der Äußerung des RDbS über den Glauben an Teufel vgl. N. 848. Vgl. dazu Bialoblocki a. a. O. 77 Vgl. weiter S. 29 ff. 78 N. 1616. Vgl. noch Migdal David S. 34b. 79 Mezudath David N. 446 S. 65a: (והנה גסה אשורו מני הדרך (לפרש המצית אל הדרך הפיליסופיא אשר החריבה את חכמי אומתנו והוא בעצמו משיב עליהם בספרו בכ״מ ובכאן לא ידעתי מה היה לו ולכן אם יבוא אותו ספר לידך לא תאבה לו בזו האמונה ולא תשמע אליו ♦ Von Aristoteles behauptet er: ורבו(של אלבסגדרום המקדוגי) הי׳ אריסמו יש״ו, והוא הפליג לדבר תועה על משה ותורתו. Das. N. 438 S. 64c. Vgl. noch die Stelle in der Vorrede zu Migdal David (oben S. 15 N. 7). 80 N. 1216. 81 N. 1368. Vgl. noch z, B. N. 303, 499. 83 Vgl. auch seine Äußerungen in N. 637: הנח להם לישראל די להם מה שאסרה והווושש לה מאבד :145 .חורה ומה שהחמירו רבנן אלא שאתה בא להוסיף חששא על חששא 163 .ממונם של ישראל י * משמע לי שאתה בא לחדש טרפיות מראשך ♦ " " Ende: הלכך איני רואה לחדש חומרות על ישראל מה שלא החמירו הראשונים והלואי שישמרו מה שהוטל עליהם דתפסת מרובה לא תפסת ולא ישאר בידם לא זה ולא זה. Vgl. auch N. 1021 Ende. Vgl. noch N. 1200. 88 N. 2306. 2