Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1932-01-01 · 1932 · page 45

12 Auswanderung. In Ägypten blieb RDbS vierzig Jahre68. Von hier begab er sich vor dem Jahre 5313 1553 nach Jerusalem69. Der Grund dafür ist nicht angegeben. War es die Liebe zum Heiligen Lande, die ihn veranlaßte, im Alter von mehr als siebzig Jahren Ägypten zu verlassen und nach Jerusalem zu ziehen60? In Jerusalem hat er aber große Enttäuschungen erlebt. Sowohl unter der Obrigkeit als auch unter den Vorstehern hatte RDbS zu leiden61. Die Folge davon war, daß RDbS Jerusalem verließ und sich nach Safed begab62. Hier scheint er die nötige Ruhe gefunden zu 58 Akrisch a. a. O. (bei Ghirondi-Nepi S. 190). — Über die Errettung der Juden aus der Gefahr unter Achmed Schaitan und die Einführung des Kairo - Purims (1524) während der Anwesenheit des RDbS in Kairo vgl. Graetz IX 201. — Nach Rosanes II 258 bezieht sich auf jene Zeit folgender Ausspruch des RDbS: הגיעוני שאלותיך ידיד נפשי כלוא לא אצא פתח מפגי חמת המציק אשר כונן להשחית ב״מ ומכל ישראל והלב טרוד והמחשבה נבוכה והשכל שכל העיון וירא לעתיד ונבהל להווה ועליו נאמר יוסיף דעת יוסף מכאוב. N. 359. Ähnlich aber schreibt RDbS auch in der Einleitung zu Magen David: וקראתי שם המאמר הזה מגן דוד למען יהי״ לי מגן וצנה להגין עלי מכובד פשעי כי רבו להוציא ממסגר אסיר כי כתבתי אותו ואני כלוא לא אצא פתח• Nun stammt aber Seite 39b aus dem Jahre 1535:ובהכי ניחא הא דאיתא בפ' חלק בהאי מגלה דכתב בה לאחר חמשת אלפים ור״ץ שנה העולם יתום וכבר עבר זמן זה חמש שנים ואנחנו לא נושענו• וכבר ראינו חכם אחד קדוש מדבר וחבר מאמר אחד קראו משרא קטרין והביא כמה ראיות כי בשנת ר״ץ תהיה הגאולה וכבר עלו עשבים על לחייו ועדיין בן דוד לא בא ״ ♦ •. (Über dieses Buch vgl. Gerhard Scholem in Kirjath Sefer II 101 ff., 269.) Stammt vielleicht der Anfang dieser Schrift aus früherer Zeit, und die Stelle auf Seite 39b, die scharf eingeklammert ist, rührt aus dem Jahre 1535 her? 59 Vgl. oben Anm. 18. — Seines Aufenthaltes in Jerusalem gedenkt RDbS in N. 387, 603, 691, 702, 2220 gegen Ende. Vgl. noch 2341. Vielleicht aber ist an manchen Stellen sein erster Aufenthalt in Jerusalem (s. oben S. 6 f. u. Anm. 13) gemeint. 60 In seinem Werke מצודת דוד Ende S. 85d schreibt RDbS: ואני גולה יחידי כי עזבתי בית ישיבתי במצרים לעלות לירושלים לבקש אחרית ותקוה וגם פה לא הונח לי מרגשת יגונות ודאגות לא יכולתי ספורות. Akrisch a. a. O. sagt bloß: ויהי יום מימים נצצה רוח הקדש על הרב ויצא ממצרים פנה הודה פנה זיוה פגה הדרה וילך לירושלים לחזות בנועם ה" ולבקר בהיכלו לעמוד לשרת לפני ולפנים כי קדוש הוא כמלאך ד."• 61 Ausführlich bei Rosanes II 151. Vgl. auch Riwlin bei Frumkin S. 73 Anm. 2. 62 Raphael Aharon ibn Simon, טוב מצרים S. 12b polemisiert gegen die Behauptung Asulais, daß RDbS in Safed und Jerusalem 20 Jahre als Rabbiner gewirkt hat. Nach ihm soll RDbS in Safed allein 20 Jahre gewirkt und sich in Jerusalem bloß vorübergehend aufgehalten haben, und zwar während seiner 40jährigen Wirksamkeit in Ägypten. Seine Beweisführung geht wie folgt: Wir besitzen 1. eine Zustimmung des RDbS zu einem Gutachten des R. Josef Karo aus dem Jahre 312 (1552), Abkath Rochel N. 213, R. Mose Trani I 156; 2. eine Unterschrift des RDbS auf einem Gutachten aus dem Jahre 314 (1554), vgl. Abkath Rochel 18—21; 3. eine Unterschrift des RDbS auf einem Gutachten aus dem Jahre 331 (1571), und zwar als