Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 146

בחינת קיום המצוות 8 עבודה זרה - ההבחנה בענין "נוהג לדורות" נראה כמיותר בדרשת המכילתא (יתרו כ׳ ג) על פני למה נאמר ז שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר׳ לא נצטוה על עבודה זרה אלא מי שיצא ממצרים׳ לכך נאמר על פני׳ לומר׳ מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים׳ אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות• ויותר תקשה דרשה כזו באסור עבודה זרה׳ שהיא אחת ממצוות בני נח וכל בני אדם מצווים ועומדים על זה בלי הבדל בין ישראל לעמים׳ ואיך יעלה על הדעת שרק הדור שיצא ממצרים יהיה מצווה על אסור ע״ז? והקרוב בזה׳ שענין אסור ע״ז יש בו כמה סעיפים ופרטים׳ שמתייחדים דוקא לישראל• ואזכיר ראשונה ענין השתוף שלגבי ישראל יש בו אסור ע״ז מוחלט׳ והנכרי אינו מצווה עליו• כמ״ש (בכורו׳ ב׳ ב תור״ה שמא) עוד פירש ר״ת׳ בזמן הזה כלם נשבעים בקדשים ואין תופסין בשם אלהות׳ ואע״ם שמזכירין עמהם שם שמים וכוונתם לדבר אחר׳ מכל מקום אין זה שם עבודה זרה׳ כי דעתם לשם עושה שמים וארץ• ואע״ם שמשתף שם שמים ודבר אחר׳ אין כאן "לפני עור וכר"׳ דבני נח לא הוזהרו על כך׳ ולדידן לא אשכחן אסור בגרם שתוף• כן היא גם בסנהד׳ סג׳ ב׳ תוד״ה אסור• וע״ע ר״ן ע״ז ספ״א• תולדות או״ח לר׳ ירוחם נ״י ז׳ ה• וכן פסק הרמ״א או״ח סי׳ קנו C• היתר השתוף באו״ה יוצא גם מדברי הרמב״ן פ׳ יתרו (דבור שני) רק שהוא מפריז קצת על המדה• בעקר הענין רואה הוא בדבור שני שני מינים שונים של אסור ע״ז והם: א) אסור עשיית צלמים ותמונות בתור סמל של איזו אלוהות ואסור עבודתם׳ ב) האסור לחלוק כבוד אלהי למלאכים וצבאות. מעלה׳ ומבאר יסוד הבחנתו בזה״ל 4 "ודע כי בכל מקום שאמר הכתוב "אלהים אחרים"׳ הכוונה בו: אחרים׳ זולתי השם הנכבד׳ ויתפוס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו׳ כי יאמר׳ לא תקבלו עליכם אלוה בלתי השם לבדו(וזה באמת מכוון גם כלפי השתוף)• אבל כשידבר בעשייה (לא תעשה לך פסל וכל תמונה וכר)׳ לא יאמר בכתוב אחרים חלילה (כי הצורות והתמונות אינם אלהים בלל׳ תחת אשר צבאות מעלה נקראים גם בלשון הכתוב "אלהים" כמו שנראה מלשונות : "אלהי האלהים"׳ "כי גדול ה׳ על כל אלהים" וכדומה) ובו,"• אסור זה מסיק הרמב״ן בחקירתו לפי דרכו׳ שאין לו שייכות לאו״ה׳ ובכן אינו בכלל "עבודה זרה" שנאסרה לבני נח• הענין השני שצריך להעיר עליו׳ הוא מאמרו של ריו״ח (חולין יג׳ ב) נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודה זרה הם׳ אלא מנהג אבותיהן בידיהן• עי׳ תוד״ה נכרים שגם בא״י אינם אדוקים כל כך ובר• ונראה שגם אמוראי בבל הסכימו לדעה זו לפי הסוגיא (ע״ז סה׳ א) רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידם׳ אמר׳ ידענא ביה דלא פלח לע״ז וכו׳• רבא אמטי ליה קורבנא לבר ששך ביום אידם׳ אמר׳ ידענא ביה דלא פלח לע״ז• העובדות האלה מוכיחות הרבה בנדון שלנו׳ כי האנשים שלא הוחזקו בעיני האמוראים לעובדי עבודה זרה לא היו מנומסים יותר מדאי בדרכי מוסרם; כפי שנראה מהמשך הדברים היה רבא מבקר בעצמו את בר ששך ביום חגו 1) שמו*ר פ*םו׳ כג: אמר הקביה׳ איני מזהיר עו״ג על ע״ז אלא לכם׳ שב׳ (ויק׳ כו׳ א) לא תעשו לכם אלילים• ופי׳ ריא*ץ כגון השיתוף והביטול וכדומה• מן המאמר הזה נראה שבעלי התוספות והש*ע היה להם יסוד עתיק להשקפותיהם׳ ועי׳ םפרי Das Judentum und seine Umwelt מצד 145 והלאה•