Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 145

9 מצוות לשעה ומצוות לדורות ומצאו "דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה״• - אמנם נחזור לכללו של ריו״ח שנאמר בדבר מסוים• מה מובן נימוקו: "אלא מעשה אבותיהם בידיהם'? אם האבות היו נמנים בין עובדי עבודה זרה - וזה דבר מוסכם אפי, לריו״ה - איך יצאו הבנים ממצב עובדי ע״ז כל עוד ש״מעשה אבותיהם בידיהם״? מזה נראה שמלבד החילוק שעשו בענין אסור ע״ז בין ישראל לנכרי׳ היו עושים גם חילוק בין עמי הקדם ובין מצבם של העמים בימי ריו״ה ואחריו• וקרוב הדבר שמד. שנאסר לבני נח היה מתפרש על אותה האליליות׳ שהיתר. נהוגה אצל עמי הקדם׳ כמו מולך ובעל פעור וכדומה מן האלילים׳ שעבודתם היתה בשפיכות דמים וגלוי עריות׳ כפי הידוע לחוקרי קדמוניות• כל עבודה אלילית של העולם הקדמון היתה פרוצה בעריות והקריבה על מזבחותיה קרבנות בני אדם• אמנם כאשר פסקה התועבה הזאת מעבודתם וצמצמו אותה רק על שאר מיני פולחן שהתנחלו מאבותיהם׳ פסקו מלהחשב בעיני חכמי ישראל לעע״ז גמורים׳ לפי שכל עיקרם לא נצטוו לא על שתוף וגם לא על שאר ענינים שלא היתד. להם שייכות אל עריות ושפיכות דמים• וצריך עוד להעיר על שגירת הלשון: "עבודה זרה׳ גלוי עריות ושפיכות דמים" מצוי גם אצל אבות הכנסיה הנוצרים• אין ספק שחטאים אלה היו קשורים זה בזה• מובן מעצמו שחומר ע״ז לגבי ישראל היה מתפשט על בל הקיפו של מושג זה׳ ולבן הדבור השני יש לו תובן יותר מקיף ממ״ש בם׳ נח בענין ע״ז לבני נח• וכן נשנה איסור ע״ז בכמה מקומות לישראל ועומד במדרגה יותר נשגבה נם לפי תכנו מאיסור ע״ז לב״נ׳ ובאמת מסרו ישראל נפשם עליה בלבד ועל פרטי פרטיה גם p במ״ש (שבת קל׳ א) תניא ר״ש בן אלעזר או,׳ בל מצוד. שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלבות׳ כגון ע״ז ומילה׳ עדיין היא מוחזקת בידם׳ וכל מצוד. שלא מסרו ישראל עצמן עליה בשעת גזרת המלכות כגון תפילין׳ עדיין היא מרופה בידן• מצוות שלא נתבטלו רק נשתנו מכמות שהיו - המשל היותר מצוץ בזה הוא פסח מצרים שמשונה היה מכל הפסחים שלאחריו ומתוך בך דרושים פרטי מקראות לציין את חלקי הפסח הנהוגים לדורות׳ כמו(מכיל, שמות יב׳ יד) חקת עולם למה נאמר׳ לפי שג׳ לדורותיכם׳ יכול מיעוט דורות שנים׳ ת״ל חקת עולם תחגוהו• ועע״ש יב׳ כד• ומלבד זאת יש גם הרבה מקראות המורים על התמדת הפסח אחר יציאת מצרים׳ כמו(שמות יב׳ יד) לדורותיכם חקת עולם תחגוהו ועע״ש (יב׳ בד) ובן שם (יב׳ מד)• זבענין פסח שני נזכר ג״כ ביחוד שנוהג לדורות (במדבר ט׳ י) לכם או לדורותיכם• אמנם על פסח מצרים יש להעיר ביחוד מהמכיל׳ שזכרנו(שמ׳ יב׳ יד) שלולא "חקת עולם" היינו דורשים "דורותיכם" על שני דורות בלבד וזה באמת עגין תמוה מצד עצמו׳ למה דוקא על ב׳ דורות בלבד? ואולי אפשר לכוון זאת על העובדה שמלבד פסח מצרים היה רק פסח אחד נוהג בארבעים שנה שהיו ישראל במדבר• ואף שמצד אחד היו מסתיעים מה״ב (שמו, יב׳ כה) כי תבואו אל הארץ׳ תלה הכ׳ לעבודה זו «ביאתם לארץ ולהלן (מכילתא שם וע׳ קידוש, לז׳ ב) ובכן קשה היה לטעות בדבר ולצמצמו על שני דורות בלבד׳ אבל העובדה היא׳ שגם במדבר לא נהגו רק פסח אחד בלבד ויהושע היה מתחיל את הענין מחדש בבואו לארץ (יהוש׳ ה׳ י-יב)• ואולי היה נותן יד לטעות גם מ״ש (מ״ב כג׳ בא-כג) עשו פסח לה׳ אלהיבם וכו, כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים ובו, כי אם בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה, בירושלים• ויש עוד לצרף לזה שגם הפסח שעשו ישראל במדבר׳ לא בלל