Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 144

בחיגת קיום המצוות 10 ישראל עשה את הפסח לשיטת ר׳ שמעון בן יוהי׳ רק שבטו של לוי (ספרי בהעל׳ ט♦ ה)• וע״ע ספרי זוטא (שם ט׳ ד)• עב״פ היה פה מקום להדגיש שלא לדורות מיוחדים ניתן הפסח׳ אף שבמהלך ההיסטוריה נשבתה הקרבת הפסח לכמה דורות• - שנוי העבודה מבכורות לכהנים עי׳ זבחים קטו׳ ב עה״כ (שמות כד׳ ה) וירוש׳ מגילה פ״א ה״יא עה״כ (במד׳ ח׳ יז)• מצוות שנפסקו וחזרו לקדמותן וכן איסורים שנפסקו וחזרו אחר זמן מה לכמות שהיו - (ת״כ ויק׳ ב׳ יד) ואם תקריב מנחת בכורים לה,׳ ר׳ יהודה או,׳ עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור• - והענין שגור בסוג מזבח וקרבנות דרך כלל• ועי׳ ספרי א״י מצד עב והלאה וביחוד הסימנים האלה: ב• תקופות שונות בבחינת הקרבנות! ג• דור המדבר! ד• קודם הקמת המשכן ואתריה; ה• תקופת גלגל) ו• תקופת משכן שילה; ז• תקופות נוב וגבעון וענין הבמות• וכן גם הסימנים הבאים המביאים שינויים כאלה שדברים שנאסרו חזרו והותרו ולהפך• גם בין תקופת בית ראשון ותקופת בית שני ישנם הבדלים האלה• ובעניני איסור והיתר: (חול׳ יז׳ א) עה״כ (דבר׳ יב׳ כא) כי ירחק ממך המקום וכו׳ וזבחת וכו׳ ר״ע או׳ לא בא הכתוב׳ אלא לאסור להן בשר נחירה• שבתחילה הותר להן בשר נחירה׳ משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה׳ ועכשיו שגלו יכול יחזרו להיתירן הראשון׳ לכך שנינו׳ לעולם שוחטין• - (דב״ר פ״ד׳ ו) רבנן אמרין׳ הרבה דברים אסר אותן הקב״ה וחזר והתירן במקום אחר• תדע לך׳ אסר הקב״ה לישראל׳ לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד׳ מנין שנ׳(ויק׳ יז׳ ט) ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו וכו,׳ וכאן(אצל בשר תאור.) חזר והתירו להם׳ שג׳(דבר׳ יב• כ) בכל אות נפשך תאכל בשר וכו׳• - ההיתר בבשר נחירה בשעת הכיבוש ואפי׳ בדברים טמאים דורש ר׳ ירמיה בר אבא בשם רב מה״כ (שם ו׳ יא) מלאים כל טוב• אמנם אם היתר זה נאמר רק על איסורי הנכרים מכה גזה״ב שמתיר להם את השלל בשלימותו׳ או אם ההיתר הוא מחמת רעבון ופקוח נפש השכיח בשעת מלחמה ואין חלוק בענין זה בין האיסורים הנמצאים ביד ישראל ובין שביד הנכרים׳ דבר זה מוטל במחלוקת• רמב״ם (מלב׳ פ״ח ה״א) כ׳: חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגויים ויכבשום וישבו מהם׳ מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו׳ אם ירעיב ולא מצא מה לאכול׳ אלא מאכלות אלו האסורים וכד• אמנם הרמבץ חולק ע״ז וב׳ שלא בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה• אלא הותר להם שלל אויביהם מגזה״ב׳ ולא בכל חלוצי צבא הותר רק בארץ• ג• בחינות שונות בהתיחסות המצוות לזמן נתינתן ותכסיסי הסתגלותן כלפי הכהות ההיסטוריים• בסוג זה יתאחדו כמה פרטים המראים הבדלים ושנויים בין מצבה של המצוה ברגע התגלותה ובין מצבה בזרם חליפות העתים• ונזכיר ראשונה פרט אחד שאין לנר בו אלא חידושו׳ והוא שאצל איזה מצוות׳ שנאמרו על מאורעות ומצבים ידועים׳ מדייק הכת׳ או הקבלה׳ שאינן חלות רק על מאורעות ומצבים שנתהוו אחר נתינתן׳ אבל אותם שקדמו לנתינתן אינם בכללן׳ אף אם נמשכים והולכים גם אחר נתינת המצוות האלה׳ כמו קבר שלפני הדיבור שאפי׳ לרשב״י אין בו טומאת אהל׳ לפי שלשון הב׳ (במד׳ יט׳ יד) אדם כי ימות באהל מורה על קברים שנתהוו לאחר דבור זה• עי׳