Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 142

בחינת קיום המצוות 12 כחכמים• ועי׳ רמב״ם ציצית פ״א ה״ד שמשמיט דרשת הס ושם ה״ה כ,׳ אע״פ שאין אחד מהן מעכב את חברו׳ אינן שתי מצוות אלא מצוה אחת• וב׳ שדברי הרמב״ם מכוונים למ״ש ספרי זוטא שם: והיו לכם לציצית׳ יכול שהן ב׳ מצוות׳ מצות תכלת ומצות לבן׳ ת״ל והיה לכם לציצית׳ מצוה אחת היא ואינן ב׳ מצוות• על כל פנים יש פה לפנינו מצוה אחת מורכבת מב׳ חלקים׳ כי תכלת ולבן הן באמת רק חלקים ממצות ציצית׳ ובכל זאת אינם נתלים זב״ז♦ ובאמת אלו היינו מחליטים׳ שרק ע״י שני החלקים ביחד תושלם האפשרות לקיום המצוה׳ אז כבר היתד. מצות ציצית בטלה לעולם׳ כי אין תכלת מצויה בידינו ואין אנחנו בקיאים בעשייתה• וביותר שכיחה הפרדת הקבוצות שיש להן נגיעה תכופה או רפה עם מקדש וארץ• ומכ״ש אותן הקבוצות שבכל חלקיהן הן קבועות ונעוצות בסדר העבודה שבמקדש ובחיים הדתיים של ה״ארץ"• אלו לא היתד. האפשרות נתונה לפרוד קבוצות כאלה׳ ולהסתפק בקיום חלק מהן׳ מן הנמנע היה אפילו הדוש החיים בבנין בית שני׳ כי אז כבר שבתו ונתבטלו כמה פרטים חשובים מתכנית הבית הראשון וכמה עיקרי מצוות מסוג יישוב הארץ• התלמוד מונה (יומא כא׳ ב) חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשץ למקדש שני ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים׳ אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים• ירוש׳ תעג׳ פ״ב ה״א ועי׳ מפתח התלמ׳ ע׳ אורים ותומים אות טו• היובל נפסק׳ מפני שלא היו -כל יושביה עליה"(ערב׳ לב׳ ב; לג׳ א• ועי׳ ספרי א״י מצד קכו והלאה)• ועי׳ שם מצד פג והלאה ענין קדושה ראשונה וקדושה שניה׳ כמה הבדלים יש ביניהן וכמה חכמים מתאמצים לפתור הספיקות העולות מאליהן• העיקר בכל אלו׳ שהקבוצות התפרדו ואותן שנדונו מאת ההשגחה העליונה לביטול׳ נתבטלו׳ ועולי בבל שמעו לקול נביאיהם והסתפקו בקיום מה שאפשר לקיים• גורל המקדש וגורל הארץ אינו בשום אופן פרט קטן ומצומצם בחיי דתנו• אם נבחון למשל לאחד אחד את תרי״ג המצוות לפי מנינו של הרמב״ם׳ אז נמצא לתמהוננו׳ שרובן של המצוות נתלו ברב או במעט במקדש וכהונה ובישובה של הארץ׳ ויש מן המצוות שקשורות בישובו של הארץ היותר שלם ומשוכלל׳ כפי שהתנהלה לשנים עשר שבטי ישראל וכפי תכונתה בזמן שכל יושביה עליה• - רובן של תרי״ג מצוות יש לו יחם ישר או אמצעי אל המקדש והארץ! - מה היה גורל התורה׳ אלו כל הקבוצות הקשורות ברב או במעט אל מקדש וארץ׳ בלתי מתחלקות ליסודותיהן הטבעיים רק מתפוצצות לרסיסים כאבני גיר או ככלי חרס ז אלו היתה היהדות המרכזית בא״י ובבל תוקעת את עצמה בשעת חרבן הבית לקפח זכות קיומן של אותן המצוות שנפרדו ונפרדו מקבוצן הנעוץ בקיום המקדש והמדינה׳ הרי רובי המצוות היו בטלות מאליהן׳ ואין ספק שאחריהן היו נגררות גם שאר המצוות* העמרת המצוות ברשות עצמן כבר כלולה בלשון הכתוב - אמנם הכתוב בעצמו בנה לנו את היסוד להעמדת המצוות ברשות עצמן• הכתוב בעצמו מדגיש ביתר עוז התמדת קיומן של מצוות יחידות "לדורות עולם" כמו שראינו אצל שבת׳ יום הכפורים ומועדים׳ אף שכל אלה הימים המצויינים שבשנה ועומדים במרכזם של חיי היהודי׳ אחוזים ודבוקים בעבודה וקרבנות וקרוא מקרא בחצרות בית ה׳• הכתוב בעצמו מעיד על התמדתם הבלתי מוגבלה ע״י מקראות מיוחדים ומלים מיוחדות כמו "עד עולם"׳ "ברית עולם"׳ "לדורות עולם"׳ "חקת עולם" ובו׳ ואם חכמי התלמוד הולכים בדרך זו ומסתכלים בעץ פקוחה על רמזים ודיוקים כאלה׳ הרי דרכם מתאמת לרוח הכתוב׳ כפי שכבר