Bericht des Jüdisch-Theologischen Seminars Fraenckel'scher Stiftung · 1930-01-01 · 1930 · page 141

*3 התיהסות המצוות לזמן נתינתן ראינו בקרבנות עצמן׳ שנהגו במצרים באומן אחר מבמדבר׳ וכאומן אהו בכמות מבבית המקדש* וביותר יש להעיר בזה על טבע המקרא המיוחד במעט במצוות התלויות במקדש ומצוות הארץ׳ שלמעמים מדגיש את המצוד. ע״י הכמלת לשון או ע״י ייתור ומלות של חזוק שכבר הזכרנו• בענין זה לא ראו חז״ל מקרה בלבד׳ כי אם דבר מורה על הקסדת הכתוב׳ שכך וכך צריך להיות ולא באומן אחר♦ אצל הקסדות כאלה אין מקום לד,מריש חלקי המצוד, או סרטי הקבוץ זה מזה׳ ואציג מה לדוגמא איזה משלים: שבעה קני המנורה מעכבין זה את זה וכן שבעה נרותיה מעכבין זא״ז ע״ס ההבלטה בלשון הכתר (שמו׳ כה׳ לח)• מנח׳ כה׳ א• - רבוע המזבח מעכב׳ ע״ס הדגשת הכ׳(שמו׳ כז׳ א) רבוע י ה י ה• וכן מעכבין יסוד המזבח וקרנות המזבח ע״ס ד,כ׳ (שם כט׳ יב)< זבח׳ סב׳ א• - שני סדרים שבלחה״ם וכן שני בזיכין מעכבין זה את זה מלשון -חקה״ שבב׳(ויק׳ כד׳ יא)• מנח׳ כז׳ א• - תודה בלא לחם ולחם בלא נסכים מעכב מלשון הכת׳ (דבר׳ יב׳ כט) שמור ושמעת♦ מנח׳ סא׳ ב• - שני כבשי עצרת מעכבין זא״ז׳ מ״ט (ויקרא כג׳ כ) הויה כ׳ בהו• מנח׳ כז׳ א• - ג׳ מינין וז׳ הזאות שבמרד, מעכבין זא״ז׳ מ״ט (במדבר יט׳ ב) חקה כ׳ בהו• מנח׳ שם• - בקרבן עולה נדרש מד,״כ (דבר׳ יב׳ כז) הבשר והדם׳ אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם• מסח׳ עז׳ א• - כהנים לויים וישראלים מעכבין את הקרבן מד,״כ (במד׳ ח׳יט) ואתנה את הלויים ובר׳ ידוש׳ מסח׳ מ״ד ה״א• - תקיעת שומר שביובל ושילוח עבדים ושמיטת קרקעות כלן מעכבין ביובל׳ דא״ק (ויק׳ כה׳ י) יובל היא• ר״ה ט׳ ב♦ מלבד המשלים שהזכרתי׳ יש עוד הרבה מקומות וביחוד בתו״כ׳ שהכתוב כומל את הענין או מדגישו באומן אחר להורות על ההקסדה׳ שכך צריך להיות ולא באומן אחר׳ ושגור בסי חז״ל "שנה עליו הכתוב לעכב" ואסתסק בזה לציץ מה קצת מראה המקומות עד כמה שבעלי התלמוד דורשים ענינם מססוקים שבס׳ ויקרא ואקוד. לבאר את הסרטים שבענין זה במקום אחר• - (מנח׳ כז׳ א משנה וגמ׳) בענין מלא הקומץ עד,״כ (ויק׳ ב׳ ב)♦ - (שם נג׳ א) על הקמדת מצה תהיה (ב׳ ד0• - (זבח׳ מה׳ ב) בענץ עולות וחטאות שטעונות צמון מד,״כ (ד׳ כט)• - (מעילה ח׳ ב) וכן סמרא (ויק, ה׳ ט) בענין מצוי דם העוף• - (מנח׳ ד׳ א) ענין קמיצה לשמה במנחת חוטא מייתור לשץ הכת׳ (ה׳ יא)• - (זבח׳ סב׳ א) כבש המזבח מעכב מד,״כ (ו׳ ז)• - (יומא ה׳ ב) כל הכתוב בהן(במרשת מלואים) מעכב בהן מד,״כ (ח׳ לה)• - (מנח׳ יט׳ א• וכז׳ א במש׳) ד׳ מעין שבמצורע מעכבין זא״ז מלשון זאת תהיה (יד׳ ב)• - (זבח׳ ט׳ ב) לבישה מעכבת מן הלשון המיותר ״ולבשם״ (טז׳ ד)• - (יומא נג׳ א) ענין מעלה עשן בענן הקטורת׳ חד למצוה וחד לעכב (טז׳ יג)• - (שם ס׳ ב) ענין חיסר אחת מכל המתנות אם כמר או לא (טז׳ כ)• - (מנח׳ כז׳ א במש׳ וגמ׳) שני שעירי יוה״ב ושבע הזאות שבין הבדים מעכבות זא״ז מלשון חקה (טז׳ לד)• - (יומא 0׳ א) אם הקדים מעשה לחברו במעשה יוה״כ מעכב מד,״כ (טז׳ לד)• - (מנח׳ כז׳ א) שתי חלות מעכבות זו את זו מלשון תהיינה (כג׳ יז)• - ונסיים הענין בארבעה מינים שתלייתם זב״ז נדרש מד,"כ (כג׳ מ) ולקחתם׳ שתהא לקיחה תמה• סוכה לד׳ ב• מכל האמור נראה שחז״ל היה להם במקרא עצמו מקור נאמן להעמיד מרטי המצוות ברשות עצמן׳ במקום שהכתוב לא הקסיד לעשות את הקבוצה ענין אחד לבלי " יתמרדו החלקים זמ״ז• ובכן תתמרדנה הקבוצות למצוות יחידות וכל אחת מהן שומרת